פסק דין רחל זוהר

 

פסק דין

 

 

רקע וטענות הצדדים

1.      תביעה שהגיש מר שלמה שמחי (להלן: "שמחי") נגד גברת רחל זוהר חריזי (להלן: "זוהר"), והקרן הקיימת לישראל (להלן: "קק"ל") שנכסיה מנוהלים על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י").מלכתחילה הוגשה התביעה גם כנגד ב"כ זוהר, אך זו נמחקה בהחלטה מיום 3.9.2012.

2.      לטענת שמחי הוא רכש כדין בחודש יוני 2001 ממר מאיר חריזי (להלן: "מאיר") 500/958 חלקים (להלן: "השטח") מחלקה 1082 (לשעבר חלקים מחלקות 43 ו-44) בגוש 4042 בשכונת שעריה בפתח תקווה (להלן: "החלקה"). למרות שזוהר ידעה על רכישתו פעלה לרישום כל הזכויות בחלקה על שמה תוך רמיה והטעיה של רמ"י. רמ"י התרשלה בניהול פנקס הזכויות בכך שרשמה זכויות החכירה בחלקה בשלמות על שם זוהר תוך התעלמות מזכויות שמחי.בנוסף, פעלה זוהר לפרסום הצעה לציבור להציע הצעות לרכישת החלקה כדי למכור אותה לצד שלישי תוך פגיעה בזכויות שמחי.

3.      לאור האמור מבקש שמחי ליתן סעד הצהרתי, כי הוא זכאי להירשם כחוכר לדורות של השטח- 500/958 חלקים מחלקה 1028 בגוש 4042 מקק"ל, ליתן צו שימנע העברת חלקו לצדדים שלישיים, לבטל חוזה החכירה של זוהר שלפיו היא חוכרת מלוא החלקה, לחייב את קק"ל להנפיק חוזה חכירה חדש שישקף חלוקת הזכויות הנכונה בחלקה, למנות בא כוחו כונס נכסים לצורך ביטול החכירה לדורות של החלקה הרשומה כיום לזכות רחל זוהר ולרשום חכירה המשקפת זכויות הצדדים בהתאם לגרסתו.בנוסף, מבקש שמחי לחייב זוהר בפיצויים בסך 150,000 ₪ בגין הפרת הסכם החלוקה והשימוש בחלקה מיום 22.5.1986.עתירת שמחי לחייב הנתבעות לשלם פיצויים בסך 200,000 ₪ בגין רשלנות והטעיית הרשויות בדבר הזכויות בחלקה נדחתה על הסף בהחלטה מיום 3.9.2012.

4.      לטענת זוהר, שמחי לא רכש זכויות בחלקה. שמחי לא הציג הסכם רכישה ולא הציג ראיה כלשהי כי שולמה תמורה. המסמך היחיד שהציג הקושר אותו לרכישת חלק מהחלקה הוא ייפוי כוח שלפיו לכאורה נתן מאיר לשמחי ביום 28.12.01 ייפוי כוח בלתי חוזר ביחס ל-500 מ"ר בגוש 4042 חלקות 44 ו-43. ייפוי כוח זה זויף. זוהר הגישה חוות דעת מומחה להשוואת כתב יד ולבדיקת מסמכים שלפיה נמחקו בייפוי הכוח פרטים ובשלב מאוחר למועד עריכתו הוספו פרטי שמחי. לטענתה בוצע זיוף גם בפרטי אימות החתימה של ייפוי הכוח כפי שיפורט בהמשך.מאיר העביר מלוא זכויותיו בחלקה לזוהר ולא היה רשאי לבצע בחלקה כל פעולה לאחר העברת זכויותיו כאמור.

5.      לטענת רמ"י, זוהר לא חתמה על חוזה חכירה חדש. לשטר השכירות החדש עם רמ"י (שכונתה אז המינהל) צורף חוזה חכירה ישן. רמ"י הבהירה, כי אינה נוקטת עמדה בסכסוך בין הצדדים וכי תכבד כל החלטה בעניין. על בעל הזכויות שיקבע, לחתום על חוזה חכירה בתנאים הנהוגים כיום.
הרחבת חזית ותיקון כתב התביעה

6.      בהחלטה מיום 2.11.2013 הוריתי על מחיקת סעיפים מתצהיר שמחי בשל הרחבת חזית אסורה ועל הוצאת תמלילי שיחות שלא הוקלטו על ידי שמחי ואשר הוא לא נטל בהן חלק.בעקבות החלטה זו הגיש שמחי ביום 8.12.13 בקשה לתיקון כתב התביעה. בהחלטה מיום 10.12.2013 דחיתי הבקשה.בפתח דיון ההוכחות ביום 11.12.2013, ביקש שמחי לעיין מחדש בהחלטה. בהחלטה מאותו יום דחיתי הבקשה. בסיכומיו ביקש שמחי פעם נוספת לעיין מחדש בהחלטה שבמסגרתה נדחתה הבקשה לתקן כתב התביעה. אני דוחה הבקשה.אני סבורה, כי אין ולא היה בסיס להתיר תיקון כתב התביעה בין היתר בשים לב לכך שעובדות אשר פורטו בכתב התביעה המתוקן (שמבקש שמחי להגישו) סותרות עובדות כתב התביעה המקורי ובכלל זאת, זהות הצדדים לעסקה, מועד ואופן ביצוע העסקה. כך לדוגמא, בסעיפים 25 – 33 לכתב התביעה המתוקן מתוארת רכישת השטח על ידי שמחי יחד עם המתווך רחמים כהן (להלן: "המתווך") תמורת תשלום "דמי ויתור" לאלי גרע בגין זכויותיו בחלקה בסך 45,000$ בשנת 1997 (בתוספת מס שבח). בהמשך מתוארת פרישת המתווך מהעסקה והעברת חלקו לשמחי.לעומת זאת בסעיפים 25 – 29 לכתב התביעה המקורי מתוארת רכישה ישירה של השטח ע"י שמחי ממאיר בשנת 2001 לאחר שהעסקה עם אלי גרע בוטלה כבר, ללא שותפות עם המתווך ובתמורה לסך של 50,000$. התביעה בתיק זה הוגשה ביום 20.3.12.תצהיר עדותו הראשית של שמחי הוגש ביום 2.9.13, דהיינו, כמעט שנה וחצי לאחר הגשת התביעה. בתצהירו טען שמחי כי: "מהשוואת התצהיר עם כתב התביעה עולים מס' אי דיוקים" והסביר כי הם נובעים מכך שתמלולי שיחות ומסמכים רבים הגיעו לידיו רק לאחר הגשת התביעה וכן משום שדברים "נשתכחו" מזכרונו (סעיף 64).אני דוחה הסברו.אין מדובר במס' אי דיוקים.מדובר בעובדות מהותיות אשר אמורות היו להיות בידיעתו לו אכן ביצע עסקת הרכישה הנטענת. הבקשה לתיקון פרטים אלה בכתב התביעה מטילה צל כבד על אמינות גרסתו כפי שעוד יפורט להלן. אין להיענות לבקשה לתיקון כתב תביעה הסותרת חזיתית טענות בכתב התביעה המקורי בלא שניתן הסבר סביר לכך (רע"א 3179/12 יוסי לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט (1992) שותפות מוגבלת (2012)). ההקלטות שביקש שמחי לצרף באמצעות תיקון כתב התביעה בוצעו על פי טענתו בין השנים 1996 – 2000. לא ניתנה כל סיבה מניחה את הדעת מדוע לא קיבל ההקלטות עובר להגשת התביעה המקורית. בנוסף, הבקשה בסיכומים, כקודמותיה, הוגשה בשיהוי ואיני נעתרת לה (רע"א 4655/14 "אפיק" חברה לתעשיה ואחסנה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (2014)).בדיון ההוכחות הסכימו הצדדים, כי התמלולים אשר צורפו כנספחים לד/36-15 לתצהיר שמחי יתקבלו כראיות בתיק.בסיכומי התשובה טען שמחי כי לא ניתן להסתמך על דברי עו"ד קליין בשיחה נושא תמלול לד/23 משום שאיש מבעלי הדין מלבדו לא השתתף בשיחה ומשום שדבריו באותה שיחה סותרים "מסמכים ועובדות שהכין בעצמו שהוכחו ופורטו בסיכומי התובע..." (סעיף 23 לסיכומי התשובה). אשר לנימוק שלפיו איש מבעלי הדין לא השתתף בשיחה, לא ברור כיצד הוא מתיישב עם עמידת שמחי על קבלת שאר ההקלטות כראיות בתיק. אשר לסתירה הנטענת, שמחי לא פירט טענתו ואיני מקבלת אותה. בסיכומיו חזר שמחי, ללא קבלת רשות, על טענות שנמחקו מתצהירו. לאור התנגדותה (המוצדקת) של זוהר בסיכומיה להרחבת החזית ולהסתמכות על כתב התביעה המתוקן (שלא הותרה הגשתו) לא אדון בפסק הדין בטענות אלה.איני נעתרת לבקשת שמחי בסעיף 8 לסיכומי התשובה לקיים דיון הוכחות נוסף שבו "ינתן לנתבעות יומן לחקור את התובע או את רמי בנדון השיחות שהתנהלו והוקלטו בקלטות הנ"ל". שלב ההוכחות במשפט הסתיים ואין כל הצדקה לפותחו מחדש.
השתלשלות הדברים בנוגע לזכויות בחלקה

7.      ביום 10.6.1971 נפטר זכריה חריזי ז"ל אשר ציווה זכויותיו בחלקה לאשתו שרה חריזי (להלן: "שרה") ולבתו שלומית חריזי (להלן: "שלומית")כך ששרה הייתה בעלת 3/4 מהחלקה ושלומית הייתה בעלת 1/4 מהחלקה.

8.      ביום 16.7.1982 העבירה שרה זכויותיה בחלקה (3/4) לבנה מאיר ללא תמורה (נספח ה לתצהיר זוהר, נספח יא לתצהיר שמחי). זוהר, אחותו של מאיר ובתה של שרה, טענה כי העברה זו בוצעה תוך ניצול מצב האם ותלותה במאיר.

9.      ביום 22.5.1986 התקשרו מאיר ושלומית בהסכם ביחס לחלקה אשר במסגרתו הסכימו כי הזכויות בחלקה אשר שטחה 986 מ"ר תחולקנה ביניהם כדלקמן:לשלומית 400 מ"ר ולמאיר 586 מ"ר. הצדדים הסכימו למכור 500 מ"ר מהחלקה ליצחק ומזל אברהם (להלן: "אברהם") ולחלק ביניהם התמורה ביחס האמור. עוד הסכימו כי בתמורת המכירה ובכספים שתקבל שלומית ממשרד השיכון וממקורות עצמיים, יבנה מאיר על השטח הנותר (486 מ"ר) דירת חדר וחצי לשלומית ודירה נפרדת עבורו (נספח טז לתצהיר שמחי). בו ביום חתמו מאיר ושלומית על הסכם למכירת 500 מ"ר מהחלקה ליצחק ומזל אברהם.

10.  בשנת 1987 הוגשה לבית המשפט השלום בפתח תקווה ה"פ 3226/87 בקשר להעברת הזכויות משרה למאיר. כמפורט בתצהירה של זוהר (צורף כנספח ז' לתצהיר עדותה הראשית), ביקשו היא ואחיותיה לבטל את העברת הזכויות במתנה משרה למאיר, שכן לטענתן המתנה שהוצאה מהאם בלחץ, בכפיה ובאיומים, הותנתה בכך שמאיר יטפל באחותן שלומית כל ימי חייה ואילו מאיר, הוציא משלומית ייפוי כוח בלחץ ובכפיה, מכר את המקרקעין, לא שילם לשלומית את המגיע לה והשליך אותה מבית המגורים.יוער, כי בשל חלוף הזמן לא אותרו כתבי בי דין מרכזיים באותו הליך אלא מסמכים ספורדיים בלבד.

11.  ביום 22.9.1988 העביר מאיר כל זכויותיו בגוש 4042 חלקות 43 ו-44 במתנה לזוהר (נספח כא לכתב התביעה, נספח ח לתצהיר זוהר). זוהר הצהירה בתצהירה כי הדבר נעשה בהסכמה בעקבות ההליך המשפטי הנ"ל ותוך שלקחה על עצמה לטפל בשלומית (סעיף 16).

12.  שלומית נפטרה ביום 22.7.1991 וזוהר ירשה מלוא זכויותיה בחלקה (נספח יג' לתצהיר זוהר).

13.  ביום 8.4.1992 חתמו מאיר ושלומית ז"ל (ע"י זוהר) על הסכם לביטול העסקה עם אברהם (נספח כו לתצהיר שמחי). איני סבורה כי יש לייחס משמעות לכך שלמרות העברת המתנה ממאיר לזוהר, חתם מאיר על הסכם הביטול. סביר שהחתומים על הסכם הביטול יהיו זהים לחותמים המקוריים.

14.  הצדדים חלוקים, האם הענקת המתנה על ידי מאיר לזוהר כללה רק השטחים שנותרו לו לאחר המכירה לאברהם או גם את השטח נושא המכירה לאברהם, בעקבות ביטול העסקה עמם.

15.  בחקירתה עומתה זוהר עם העובדה שלפיה לכאורה העביר לה מאיר חלקו ללא תמורה טרם ביטול העסקה עם אברהם והסבירה כי: "יתכן וההחלטה הייתה בשנת 92 אבל למעשה הביטול איתו נעשה קודם. הוא נאלץ לעזוב את הבית ובוטלה העסקה וכפי שאומר עו"ד מנדל, רק בשנת 92 זה קיבל תוקף" (עמ' 25 ש' 8).בהמשך אמרה כי "אחי אמר לי שהעסקה עם יצחק אברהם בוטלה והוא נותן לי את הכל על מנת שאני אטפל באחותי ואם אני אצליח לעשות משהו, שאני אדאג גם לו ליחידת דיור" (עמ' 25 ש' 18).בתצהירה פירטה זוהר כי ההסכם עם אברהם בוטל כבר בסמוך לכריתתו (סעיף 21). מאחר שהחתימה על ביטול העסקה בוצעה במסגרת הליכים משפטיים אשר כללו גם פינוי אברהם מהחלקה, ומאחר שהמתנה שנתן מאיר לזוהר ניתנה לאחר פתיחת ההליכים המשפטיים, נתתי אמון בגרסת זוהר שלפיה נשלחה הודעת הביטול עוד קודם לכן.בכל מקרה, מניסוח תצהיר העברת הזכויות עולה כי מאיר התכוון וביקש להעביר כל זכויותיו בחלקה ולא להותיר בידיו זכויות כלשהן "הנני מעביר במתנה גמורה וללא כל תמורה את כל זכויותי בחלקה הנ"ל ובבית לאחותי רחל חריזי" (נספח ח לתצהיר זוהר). אני סבורה כי העברה זו כוללת גם זכויות בחלקה אשר באותה עת התנהלו בגינן הליכים משפטיים [ה"פ 3226/87 הנ"ל וכן ההליך כנגד ה"ה אברהם (נספחים ז' ויז לתצהיר זוהר)].

16.  שמחי צירף לתצהירו מסמך בכתב יד, חתום על ידי מאיר מיום 9.4.1992 שכותרתו "הסכם" (נספח כז) ובו אישר מאיר, כי אם עסקת המכר עם אברהם לא תבוטל על ידי שלטונות מס שבח, יחזיר הוא למר אלי גרע סכום כולל של 25,000 $ ששילם אלי גרע ליצחק אברהם ואז מלוא הזכויות בקרקע "יוחזרו" למאיר. בסעיף 19 לתצהירו מבקש שמחי להסתמך על המסמך לביסוס טענתו כי מאיר מכר השטח לאלי גרע. אין במסמך את מה שמבקש שמחי לקרוא בו. כל שעולה ממנו הוא כי אלי גרע שילם לכאורה ליצחק אברהם סך של 25,000 $. סביר אמנם כי התשלום קשור לחלקה אלא שלא ברור אם כולה או חלקה. לא הוצג הסכם רכישה, לא הוצגו לי ראיות מספיקות באשר לפרטי העסקה, מהותה והאם נותרה בתוקף בעקבות ביטול ההסכם עם אברהם.

17.  על פי תמלולי שיחות, נספחים לד/23 ו-לד/26, המיוחסים לחודשים ינואר ו-פברואר 1998, דהיינו, לאחר ביטול העסקה עם אברהם, סבר עו"ד חנוך קליין אשר טיפל בענייני משפחת חריזי כי החלקה כולה רשומה על שם זוהר (עמ' 2 ש' 1 – 6 לתמלול לד/23, עמ' 3 לתמלול לד/26). האמור מחזק המסקנה שלפיה, לאחר ביטול העסקה עם אברהם לא נותרו למאיר זכויות בחלקה שכן כל הזכויות הועברו לזוהר.

18.  עד שנת 2008 לא פנתה זוהר למינהל בבקשה להעביר לה זכויות מאיר (נספחים ד ו-יא לתצהיר זוהר). זוהר נימקה זאת בכך שלא היה לה כסף לטפל ברכוש (עמ' 27 ש' 3). התשובה האמורה הניחה את דעתי והיא עולה גם מתמלולי השיחות אשר הצדדים הסכימו על קבלתם כראיה. כיום רשומה זוהר כחוכרת החלקה בשלמות. כאמור, רישום הזכויות בוצע מבלי שזוהר חתמה על חוזה חכירה חדש מול רמ"י, אך רמ"י הודיעה כי תאפשר חתימה על חוזה חכירה חדש בכפוף לתוצאות הליך זה.

19.  בעקבות איחוד וחלוקה של חלקות 43 ו-44 הנ"ל, ביום 24.7.2001, נרשמה בלשכת רישום המקרקעין חלקה 1082 בגוש 4042 בשטח של 958 מ"ר (נספחים לז ו-לח לתצהיר שמחי).

20.  להוכחת טענותיו צירף שמחי ייפוי כוח של מאיר לשמחי מיום 28.12.2001. ייפוי הכוח אומת בשנת 2004. בהמשך ידון ייפוי כוח זה בהרחבה, ואולם יובהר כבר עתה כי שוכנעתי שייפוי הכוח זויף.

21.  מאיר נפטר ביום 15.4.2003 (נספח מא לתצהיר שמחי).

22.  זוהר העידה כי לראשונה שמעה טענה כי לשמחי זכויות בחלקה בשנת 2006 (עמ' 24 ש' 26).ביום 31.7.2006 כתבה זוהר מכתב (ת/4), אשר מפאת חשיבותו ולנוכח טענת שמחי כי הוא כולל הודאת בעל דין יצוטט להלן בשלמות:לכב' שמואל צברי עו"ד31.7.2006רח' ההגנה 15פ"תהנדון: מכתבך מ-11 ביולי-2006 מס' – 3804 א'לידיעתך,1. המגרש בגוש 4042 חלקה 43/44 נקנה לראשונה ע"י יצחק ומזל אברהם ב-22.5.1986 והחותמים על המכירה הם: אחי ואחותי המנוחים מאיר ושולמית חריזי כיורשים של אבי ואמי ז"ל.ב-9.4.1992 נערך הסכם לביטול הסכם והנכס נרכש ע"י אליהו גרע. על ההסכם חתומים: יצחק ומזל אברהם, אליהו גרע, אחי המנוח ואנוכי כיורשת של אחותי המנוחה שולמית חריזי בצואה.אחי המנוח מאיר חריזי העביר לי את כל זכויותי בבית ושטח של 100 מ"ר כמתנה ללא תמורה. כל עיסקה שנעשתה על השטח האמור אמורה היתה להחתם ע"י אחי המנוח ואני, כיורשת של אחותי המנוחה שלומית חריזי.2. מרשך מעולם לא הראה לי את חוזה הקניה שנערך אם נערך בינו ובין אחי המנוח.3. למרשך אין, לא היה ולא יהיה כל חלק בבית הנמצא בחזקתי בירושה כחוק הן מצד אחי והן מצד אחותי המנוחים.4. כל פניותיו של מרשך אלי נענו בחיוב וללא התנגדות מצידי למרות שלא ראיתי ואין לי כל העתק מחוזה הרכישה שנעשה לדבריו בינו ובין אחי המנוח.5. לא שמעתי ממרשך במשך שנים עד לתחילת חודש יולי השנה שבה ביקר בביתי במפתיע עם בחור צעיר שהוצג כקונה. בביקורו זה הבהרתי למרשך שאין לי כל התנגדות לחלוקה.6. מרשך מדבר על זכויותיו ומתעלם מהתחיבויותיו, כל השנים מדי קיץ אני נאלצת לנקות את השטח האמור ולשלם מכספי.7. שם המשפחה שלנו הוא חריזי ולא חרזי.בכבוד רב רחל זהר (חריזי)

23.  מהמכתב עולה כי זוהר הסכימה להצעת חלוקה עם שמחי. עם זאת, הדברים נכתבו על רקע טענות שמחי לזכויות בחלקה אשר כפי שהדגישה זוהר, לא הוכחו לפניה (סעיפים 1 – 3). זוהר ציינה במפורש כי לא ראתה הסכם המכר וכי ככל שנעשה הסכם מכר לאחר שקיבלה המתנה ממאיר, נדרשה הסכמתה לכך. בנסיבות אלה לא ניתן לראות במכתב זה הודאת בעל דין בזכויות שמחי בחלקה. מהמכתב עולה כי למרות שלטענת שמחי העסקה הושלמה ב-2001, התובעת שמעה על טענותיו לראשונה רק בשנת 2006.מנוסח המכתב עולה כי נכתב כאשר זוהר לא הייתה מודעת לכל העובדות ולא היה לה ייצוג משפטי.

24.  בחקירתה הסבירה זוהר כי במכתב האמור לא אישרה כי השטח הוא של שמחי אלא שאם שמחי טוען כי השטח שלו, עליו לקיים ההתחייבויות הנובעות מכך (עמ' 29 ש' 8).

25.  במכתב ב"כ זוהר, עו"ד קריספין מיום 8.6.2009 (נספח כד לתצהיר זוהר) הציעה היא כי הצדדים יפגשו וכל צד יציג המסמכים המעידים על זכויותיו בחלקה כדי שכל אחד מהם ירשם כחוכר החלקים שברשותו. כפי שיפורט בהמשך, שמחי לא הציג מסמכים המוכיחים זכויותיו.

26.  גם אם על יסוד טענתו לזכויות בחלקה שילם שמחי הוצאות שונות עבור הקרקע ופינוי פסולת ממנה, אין הדבר יוצר זכויות במקרקעין כאשר אין הן קיימות.

27.  כאמור לעיל, לשמחי טענות בקשר למעורבות המתווך בעסקה. אותו מתווך (או כל אדם אחר שהיה עד לפרטי העסקה) לא הוזמן לעדות מבלי שניתן לכך כל הסבר. יש לזקוף זאת לחובת שמחי.
האם רכש שמחי זכויות בחלקה והאם זוייף ייפוי הכוח?

28.  שמחי לא הציג הסכם רכישה של השטח. שמחי לא ידע להסביר מדוע לא נחתם הסכם (עמ' 12 ש' 23, עמ' 14 ש' 28). בתצהירו הסביר כי בשל מחלוקת עם מאיר לא הסכים האחרון לחתום על הסכם אלא על ייפוי הכוח בלבד [סעיף 37(ג)]. איני מקבלת הסברו. אם הסכים מאיר לחתום על ייפוי כוח, אין זה סביר שלא הסכים לחתום על הסכם. אילו הייתה העסקה מושלמת, וודאי היה נחתם הסכם כפי שנהג מאיר בעסקה עם אברהם. סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשי"ט-1969 (להלן: "החוק"), קובע כי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. בנסיבות העניין, היעדר הסכם בכתב מלמד על העדר עסקה. איני מקבלת טענת שמחי בסיכומי התשובה כי הדרישה להצגת הסכם המכר היא דרישה ראייתית בלבד [סעיף 18(ג)].דרישת הכתב בסעיף 8 לחוק היא דרישה מהותית שבהעדרה אין תוקף לעסקה (ע"א 726/71 גרוסמן את ק.ב.ק. שותפות רשומה נ' מנהלי עיזבון המנוח יהושע בידרמן, פ"ד כו(2) 781, 789-788 (1972); ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג(2) 281, 291-290 (1979).

29.  זאת ועוד, שמחי לא הציג ראיות כלשהן לתשלום התמורה. בחקירתו אמר, כי שילם לגרע: "בסביבות 45,000 דולר. אני ורמי כהן שילמנו לו את הכסף. ביחד היינו במשרד. זה היה בערך 50,000 דולר ואז קליין אמר 5,000 דולר זה מס שבח" (עמ' 12 ש' 29-28).שמחי אמר כי גרע נפטר אך לא ידע פרטים נוספים אודות פטירתו.בהמשך כאשר נשאל אם יש לו הוכחה לתשלום התמורה השיב: "לא. הקבלה הייתה אצל קליין. הוא אמר לי שהוא יביא לי את זה אחרי כן, שהוא יסדר את כל הניירות. אלא (אלי-ר.ש.) גרע קיבל את הכסף במזומן" (עמ' 16 ש' 14-12).שמחי אמר כי שילם הכסף בדולרים במזומן משום שהיה לו בבית כסף במזומן (שם, ש' 20-17).בהמשך אמר כי אין ברשותו קבלה בגין התמורה (עמ' 16 ש' 13). בחקירתו החוזרת התבקש להסביר מדוע לא לקח קבלה על התשלום והשיב כי גרע נתן לקליין הקבלה וכי קליין אמר שיסיים את ההסכם ולאחר שיחתים את מאיר ייתן את כל התיק. הוא סמך על קליין ולכן הסכים להשאיר אצלו את הקבלה (עמ' 21 ש' 32-26).שמחי לא יכול היה להסביר מדוע לא נמצאה הקבלה בתיק העסקה אשר מסר לו קליין ואשר אותו העביר לעו"ד צברי (עמ' 17 ש' 5-4).לא נתתי אמון בגרסת שמחי בעניין התשלום והסיבות להימנעותו מהצגת הקבלה בגינו. דרכם של רוכשי מקרקעין, קל וחומר, אדם העוסק בנדל"ן לקבל אישור בגין ביצוע תשלומים על חשבון התמורה במיוחד כאשר התשלום נעשה לכאורה במזומן. ההסבר שמסר שמחי להשארת הקבלה אצל עו"ד קליין והימנעותו מלמסור הקבלה לשמחי ולמתווך, בלתי סביר בעיני.מדובר בסכום בלתי מבוטל. ניתן היה להציג ראיות אודות משיכת הכספים במזומן או לגבי מקורם. שמחי לא עשה ולו אחת מאלה. למען הסר ספק, לא התעלמתי מהסכם המכר נספח לא/1 לתצהירו שלפיו מכר מגרש תמורת כ-100,000$ אלא שלא הוכח כי כספי התמורה שולמו בגין העסקה הנטענת כאן.איני מקבלת טענת שמחי בסעיף 15 לסיכומי התשובה כי את האשם בגין אי המצאת הקבלה על ביצוע התשלום יש להטיל על מאיר ועל עו"ד קליין. כאשר רוכש מקרקעין לא מקבל קבלה בגין תשלום שביצע מצופה ממנו למחות על כך בצורה ברורה ולדאוג לקבלת אסמכתא בהקדם האפשרי. שמחי לא עשה דבר כדי לקבל אסמכתאות בגין תשלום התמורה. הימנעותו מחזקת הספק באמינות גרסתו.

30.  מכל מסמכי העסקה הוצג רק ייפוי הכוח מיום 28.12.2001 שנתן לכאורה מאיר לשמחי.

31.  בחוות דעת המומחה מטעם זוהר, מר אמנון בצלאלי, צוין כי בבדיקתו מצא שינויים ותיקונים שנעשו בייפוי הכוח. להדפסה המקורית במסמך הוספו פרטים במכונת כתיבה מסוג שונה מסוג מכונת הכתיבה שבה הודפס המסמך במקור. בנוסף יש סימנים לכך שעמוד אימות החתימה הנוטריוני צורף במקור למסמך שונה מייפוי הכוח שאליו צורף כעת.

32.  לגבי החלפת דף אימות החתימה העיד המומחה כי: "הדף המקורי של אימות החתימה היה דף קטן יותר ולא דף בגודל כזה ואין התאמה בין חלקי החותמות שעל ייפוי הכוח לבין חלקי החותמות שעל אימות החתימה, שלא מתאים בגודלו ולא מתאים מבחינת אימות החתימות" (עמ' 7 ש' 20, וכן סעיף ה לחוות דעתו).מסקנת המומחה בעניין החלפת דף אימות החתימה מקובלת עלי וזאת גם בשים לב לכך שדף אימות החתימה נושא תאריך 8.6.2004 בעוד שעל פי הנטען, החתימה נערכה ביום 28.12.2001 (בדף אימות החתימה צוינו שני התאריכים), וגם בשים לב לכך שמועד אימות החתימה אינו עולה בקנה אחד עם עדות שמחי שלפיה קיבל ייפוי הכוח מעו"ד קליין (הנוטריון) בשנת 2003 כפי שיפורט להלן.למען הסר ספק, בהפניית שמחי (סעיף 9 לסיכומי התשובה) לתקנות הנוטריונים (שמירת מסמכים וספרים של הנוטריון הציבורי), תשל"ז-1977, אין הסבר מניח את הדעת להבדל בין התאריך הנקוב בדף אימות החתימה לבין מועד חתימת ייפוי הכוח.

33.  בחוות דעתו פירט המומחה פרטים שהוספו ונמחקו בייפוי הכוח בשלב מאוחר לעריכת מסמך המקור:

.          בהמשך לרישום במקור במשפט הראשון שלפיו עו"ד חנוך קליין הוא בא כוח מאיר לביצוע הפעולות הוספו הפרטים "ו/או את שמחי שלמה ת.ז. 054602685".

.          בסעיף 1 לייפוי הכוח בהמשך למילים "למכור ולהעביר ולהחכיר לה"ה" הוספו על גבי נוזל מחיקה לבן (טיפקס) המילים "שמחי שלמה ת.ז. 054602685". לא עלה בידי המומחה לפענח הפרטים שהיו רשומים על ייפוי הכוח במקור.

.          התאריך שהודפס מתחת לסעיף 10 בחלק התחתון של ייפוי הכוח (28.12.2001 – מועד המופיע פעמיים) הודפס על גבי נוזל מחיקה לבן. על פי בדיקת המומחה במסמך המקור הייתה רשומה שנה שהתחילה בספרות _199. בנוסף, זיהה המומחה כי במקור בחלק התחתון של המסמך במקום המיועד לתאריך אישור חתימת מייפה הכוח על ידי מיופה הכוח צוין תאריך 4.92 שכוסה בנוזל מחיקה לבן.

34.  חותמת הנוטריון עו"ד חנוך קליין כוללת מספר טלפון של 6 ספרות בעוד שכבר בשנת 1995 שונו מספרי הטלפון בישראל ל-7 ספרות. לא סביר בעיני כי בשנת 2001 ישתמש עו"ד בחותמת כה ישנה הנושאת מספר טלפון לא מעודכן. יש בכך כדי לחזק את ההתרשמות, כי מדובר בייפוי כוח ישן אשר נעשה בו שימוש מאוחר תוך שינוי פרטים מהותיים.

35.  בייפוי הכוח מתואר השטח המועבר כ- 500 מ"ר מתוך חלקה 5 במפה נספח ב בגוש 4042 חלקות 43 ו-44 וזאת למרות שבעקבות פעולות האיחוד והחלוקה כנ"ל, שונה מספר החלקה ל-1082 ושטחה הוקטן ל-958 מ"ר. יש בכך חיזוק נוסף להתרשמות כי מדובר בייפוי כוח שנעשה בשנות ה-90 בנסיבות שלא התבררו ופרטיו שונו במועד מאוחר יותר.

36.  יצוין, כי במסגרת חקירתו לא היה המומחה מסוגל לקבוע האם חתימתו של מאיר על ייפוי הכוח היא חתימה אותנטית, אם לאו.

37.  שמחי לא הגיש חוות דעת נגדית להוכחת אמיתות ייפוי הכוח אך טען בתצהירו כי ממראה ייפוי הכוח עולה המסקנה כי עו"ד קליין הכינו לחתימה עבור עסקה אחרת שלא יצאה לפועל וערך בו שינויים ותיקונים לצורך עסקה זו, וברשלנות נמנע מהחתמת מאיר לצד השינויים (סעיף 63(ב) לתצהיר שמחי). טענת שמחי בדבר רשלנותו של עו"ד קליין לא הוכחה.מעבר לעובדה שלעו"ד קליין לא ניתנה הזדמנות להתגונן כנגד הטענה, יש לזכור כי הדין הוא שנוטריון אינו רשאי לבצע שינויים בייפוי כוח באמצעות מחיקה והוספת פרטים ללא חתימת מיפה הכוח והנוטריון לצד השינוי. בכל מקרה, אין לבצע מחיקה בטיפקס בייפוי כוח (תקנה 12 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977). סביר כי עו"ד קליין ידע המצב המשפטי. לפיכך, ספק בעיני אם יש ממש בטענת שמחי.מהראיות שהוצגו לי לא ניתן לקבוע מי ביצע השינויים והתיקונים האמורים בייפוי הכוח. בכל מקרה, גרסת שמחי מחזקת הספקות לגבי אותנטיות ייפוי הכוח.

38.  לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובייפוי הכוח ולאחר ששמעתי חקירת המומחה שוכנעתי כי בוצעו בייפוי הכוח מחיקות והוספות מאוחרות לחתימתו המקורית. עדות המומחה לא נסתרה אלא נותרה על כנה על כל רכיביה. אני קובעת כי ייפוי הכוח זויף ולא ניתן ללמוד ממנו על ביצוע העסקה הנטענת ע"י שמחי.

39.  בנסיבות אלה, לא עומדת לייפוי הכוח הנוטריוני חזקת התקינות כטענת שמחי (סעיף 12 לסיכומי התשובה). למען הסר ספק, גם לו הוכח כי חתימת מאיר על ייפוי הכוח אותנטית (והדבר לא הוכח), לא ניתן לקבוע כי החתימה הייתה על ייפוי הכוח בנוסח שהוצג לי וכי השינויים האמורים בוצעו בו לפני החתימה.

40.  שמחי העיד, כי לא ראה את מאיר חותם על ייפוי הכוח, אך מדובר בייפוי כוח שהראה לו עוה"ד שלו, חנוך קליין, וכי ייפוי הכוח הגיע אליו חתום (עמ' 11, ש' 13, 25).עדות זו סותרת הצהרתו בסעיף 37(ג) לתצהיר שלפיה החתימה על ייפוי הכוח הייתה בעת שהיה במשרד עו"ד קליין ולאחריה לחץ ידו של מאיר.

41.  מעדות שמחי עולה לכאורה, כי החתימה על ייפוי הכוח הייתה בשנת 1997 או 1998 (עמ' 15 ש' 18, עמ' 18 ש' 14). שמחי העיד כי עו"ד קליין מסר לו את ייפוי הכוח ב-2003 והוא העבירו לעו"ד צברי (ב"כ באותה עת) (עמ' 12 ש' 6, עמ' 14 ש' 2). עוד העיד כי הדיווח למס שבח נעשה ע"י עו"ד צברי בשנת 2004, (עמ' 16 ש' 10, נספח מב/1 לתצהיר שמחי). כל המועדים הנ"ל אינם מתאימים למועד החתימה על ההסכם, בשנת 2001, כמפורט בכתב התביעה, או למועד החתימה הרשום על ייפוי הכוח. למעלה מהצורך, גם לו הייתי מתירה התיקון המבוקש של כתב התביעה, הדיווח למס שבח רק בשנת 2004, לאחר מותו של מאיר, שנים רבות לאחר החתימה על ההסכם, ולמרות שלדברי שמחי הוא מסר את תיק העסקה לעו"ד צברי עוד ב-2003, מעורר ספק ניכר לגבי גרסת שמחי. גם לו הייתי מקבלת גרסת שמחי שלפיה סירב מאיר לחתום על המסמכים הנדרשים לצורך הדיווח למס שבח, אין בכך הסבר מניח את הדעת להימנעותו מלדווח על העסקה במשך שנים כה רבות ואין בכך הסבר מניח את הדעת לביצוע הדיווח רק לאחר מותו.בהקשר זה אני רואה לציין כי לא ניתן להתעלם מעדותו של שמחי שלפיה מסר לו עו"ד קליין "מסמכים שכאילו אלי גרע מוכר לנו, וכאילו שזה לא חריזי" (עמ' 12 ש' 9-8).כידוע, גרסתו של עו"ד קליין ז"ל לא נשמעה ואולם ביצוע עסקה בצורה כזו מעורר ספק ניכר לגבי אמינות המעורבים בה.

42.  בקשה למינהל לבצע העברת הזכויות על שם שמחי בוצעה לראשונה בשנת 2009. אין כל עדות להגשת בקשה מוקדמת להעברת הזכויות (נספח נד לתצהיר שמחי).

43.  יש לשים לב, כי שמחי עבד כמתווך מקרקעין במשך 20 שנים (עמוד 17 ש' 23) (אם כי אינו מתווך מורשה). ההתנהלות האמורה אינה סבירה לגבי אדם מהישוב וודאי שאינה סבירה לגבי אדם העוסק בתחום הנדל"ן ומודע לחובת הדיווח לרשויות המס על ביצוע עסקאות מקרקעין.

44.  בנסיבות שבהן לא הוצג הסכם מכר, לא הוצגה ראיה כלשהי לתשלום התמורה ולאחר שהתברר כי ייפוי הכוח זויף, אני קובעת כי התובע לא הוכיח ביצוע והשלמת העסקה.

45.  הפסיקה הכירה במקרים "מיוחדים ויוצאי דופן" שמהם עולה "זעקת ההגינות" ואשר בהם חרף העדר מסמך בכתב בהתאם לסעיף 8 לחוק, יכיר בית המשפט וייתן תוקף לעסקת מקרקעין מכוח חובת תום הלב לפי סעיפים 12 או 39 לחוק החוזים [ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185 (1996), ע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ (2011)].מקרים אלה אופיינו בכך שביצוע החוזה החל או כי נוצרה הסתמכות משמעותית על החוזה. כך בעניין לילי שם טוב, הוכח כי התמורה עבור הנכס שולמה במלואה וכי ניתנה הודאת בעל דין בדבר ביצוע עסקת המכר (הראיות לקיומה של העסקה נתמכו בשני מסמכים אשר נערכו על ידי שני בעלי הנכס בעת המכירה). באותו מקרה הרוכש השלים בניית הנכס והשכירו לצד שלישי. ממצאי בית המשפט באותו הליך לא הותירו לו ספק בדבר קיומה של העסקה.

46.  המקרה דנן אינו נכלל בגדר המקרים החריגים שבהם זעקת ההגינות מביאה להכרה בקיומו של חוזה גם בהעדר ראיה בכתב. בענייננו, מעבר לעובדה שלא הוצג הסכם מכר או כל ראיה כי שולמה התמורה לפי ההסכם הנטען, הצדדים לא החלו בביצוע ההסכם. שמחי לא ביצע עבודות בניה כלשהן בחלקה ולא הוכחה הסתמכות המעידה על קיומו של הסכם (איני סבורה כי תשלום סכומים שאינם משמעותיים עבור ניקיון החלקה, ככל שבוצעו, מהווה הסתמכות כאמור). לא רק זאת, אלא ששמחי נהג בחוסר תום לב בהציגו ייפוי כוח מזויף לביסוס תביעתו לאכיפת הסכם המכר וזאת לאחר מות ה"מוכר". ניתן היה להעיד עדות מוקדמת את עו"ד קליין ז"ל שלכאורה ערך את ייפוי הכוח.שמחי לא עשה כן. לא נטען ולא הוכח כי נעשה ניסיון כזה. נראה כי סיבותיו של שמחי עמו. על מבקש סעד מן היושר, והזועק את זעקת ההגינות לנהוג בהגינות כלפי שאר הצדדים.שמחי לא נהג כך. בהקשר זה וכפי שכבר צוין לעיל, במכתב זוהר (ת/4) מיום 31.7.2006 אין משום הודאה "בפה מלא" בזכויות שמחי.זוהר הדגישה כי שמחי "מעולם לא הראה לי את חוזה הקניה שנערך אם נערך בינו ובין אחי המנוח". מהקשר הדברים שם עולה כי גם באותה עת סברה זוהר כי אם וככל שבוצעה עסקה על ידי שמחי היא תקפה רק אם נעשתה לפני שמאיר העביר לה הזכויות ולא לאחר מכן.לאור האמור, לא שוכנעתי כי אכן נכרת חוזה מכר תקף בין מאיר לבין שמחי.
חריגה מהיקף סיכומי התשובה והגשתם לאחר חלוף המועד

47.  לא ניתן לסיים פסק הדין ללא התייחסות להתנהלות שמחי. בהתאם להחלטה מיום 11.12.13 היה על שמחי להגיש סיכומי תשובה תוך 14 ימים מהמצאת סיכומי הנתבעות. שמחי לא הגיש סיכומי התשובה במועד ולא הגיש כל בקשה.בהחלטה מיום 15.9.14, לפנים משורת הדין, הארכתי המועד להגשתם. שמחי לא הגישם במועד המוארך אלא הגיש בקשה לחייב רחל זוהר לערוך סיכומיה מחדש.בהחלטה מיום 29.9.14 דחיתי הבקשה ופעם נוספת, לפנים משורת הדין, הארכתי המועד להגשת סיכומי התשובה עד יום 2.10.14. שמחי על דעת עצמו, הגיש סיכומיו ביום 5.10.14 (בערב) וטען כי בשל שביתת המזכירות ביום 30.9.14, הוגשו הסיכומים במועד.למותר לציין, כי משקבעתי מועד ספציפי להגשת הסיכומים אין לשביתה האמורה כל רלבנטיות.בנוסף, שמחי חרג מהיקף סיכומי התשובה (6 עמודים במקום 2). בד בבד עם הסיכומים הגיש בקשה להגדלת היקפם אך לא המתין להחלטה אלא הציג עובדה מוגמרת לפני בית המשפט.בסיכומי התשובה פירט שמחי מספר תיקונים של סיכומיו מבלי לבקש וממילא מבלי לקבל רשות בית המשפט.חרף התנהלות בלתי מקובלת ובלתי ראויה זו קראתי את סיכומי התשובה.בנסיבות האמורות, איני מתירה התיקונים המבוקשים בסיכומיו. לא הייתה הצדקה לבקשה להגדיל את סיכומי התשובה אשר הוארכו שלא לצורך.
לסיכום

48.  לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.אני מחייבת התובע לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לזוהר סך 40,000 ₪ ולרמ"י סך 5,000 ₪.

49.  המזכירות תעביר ותשלם לזוהר באמצעות ב"כ כספי הערובה להבטחת הוצאות שהופקדו על ידי התובע בהתאם להחלטה מיום 3.9.2012 סך 25,000 ₪ על חשבון ההוצאות הנ"ל.מזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, 19 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.