פסק דין בנושא דיני עבודה - עובד זר מתאילנד

 לפני: 

כבוד השופט יעקב אזולאי נציגת ציבור (מעסיקים) – גב' דינה כהן

 התובע: קאוונגסה סנטי

ע"י ב"כ עו"ד גיל קריספין

הנתבע: יגאל כהן

ע"י ב"כ אלעד שרון

פסק דין

לפני תביעה לתשלום זכויות בגין תקופת עבודתו של התובע וסיומה.

רקע תמציתי לתביעה

.1   התובע, עובד זר מתאילנד, עבד במשקו של הנתבע ברפת.

.2   על היחסים בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות 2001 (להלן – "צו ההרחבה.)"

.3   הצדדים חלוקים בדבר תשלום זכויות מכוח צו ההרחבה וכן על נסיבות סיום העסקתו של

התובע.

.4  התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, אליו צירף את דו"ח השעות אשר כתב במחברתו. טרם עזיבתו את ישראל ביקש להעיד בעדות מוקדמת, אך הנתבע או מי מטעמו לא התייצבו לדיון (היה קבוע

.)24.11.2019 ליום

לאחר דיון קדם משפט במסגרתו הצדדים לא הגיעו להסדר, ביקש הנתבע להורות על זימון התובע למתן עדות, תוך שהוא יישא בעלויות הבאתו ארצה, לאחר שהצדדים נתנו הסכמתם על

הבאת התובע ארצה (החלטה מיום .)8.8.2021

עקב קשיים בירוקרטיים בהבאת התובע ארצה בתקופת מגפת הקורונה, כפי שהשתקפו בעמדות רשות האוכלוסין וההגירה, הסכימו הצדדים על שמיעת עדותו של התובע באמצעות היוועדות

חזותית (החלטות מיום .)21.6.2022

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית וכן תצהיר של מר שמעון ונונו (להלן – "מר ונונו,)" שותפו. כן

צירף במסגרת הליך גילוי מסמכים את דו"חות החליבה של הרפת ואת תלושי השכר של התובע.

תקופת העבודה של התובע

.5  לטענת התובע, עבד אצל הנתבע מיום 8.6.2016 ועד ליום 27.10.2019 ברפת, בסך הכל - 40

חודשים.

.6  לטענת הנתבע, התובע עבד 16 חודשים בלבד, עד ליום 27.10.2017 – טענה זו הועלתה במסגרת סיכומי הנתבע בלבד, על רקע דבריו של התובע בעת שנחקר. בכתב ההגנה הנתבע לא ציין

מפורשות את תקופת ההעסקה, אולם התייחס ל"תקופה בה ניהל התובע את ההימורים"...

כפרק זמן "במהלך שנת ."2019 גם תחשיביו של הנתבע בכתב ההגנה התייחסו לתקופה של 40

חודשי עבודה.

.7  בסמוך לאחר הגשת סיכומי הנתבע הגיש התובע - "בקשה למחיקת טענה מסיכומי הנתבע," במסגרתה ביקש כי טענת הנתבע לפיה התובע הועסק רק עד יום 27.10.2017 תימחק בשל היותה

הרחבת חזית אסורה במסגרת הסיכומים. התובע הסביר כי נפלה טעות בדבריו לפרוטוקול, שנבעה בשל בלבול בספירת השנים, הנספרת אחרת בתאילנד. כן ציין התובע שגם התייחסותו של הנתבע לטעות "בשם עובד אחר" שהגיע אחרי התובע, הייתה לגבי שנת 2020 בלבד, ולא ביחס לשנת ,2017 כך שאין בבלבול השמות כדי להוות ראיה לסיום העסקתו של התובע בשנת

מתבססות על תלושי השכר ודו"חות

.2017 ראיות נוספות לתקופת העבודה עד שנת 2019

החליבה.

.8   מנגד, הנתבע עמד על הטענה תוך שהדגיש שככל שלא היה אמת בדבריו של התובע בעת שנחקר,

ברי כי היה על בא-כוחו להבהיר זאת במסגרת חקירה חוזרת.

.9  בתשובה לתגובת הנתבע חזר התובע, על הטענות תוך שהוסיף כי הנתבע מנסה להיבנות מטעות בהמרת לוח השנה, הא ותו לא. כן הדגיש התובע כי אילו נטענה הטענה לפיה זה עבד רק 16

חודשים בלבד כי אז הדבר היה משתקף בכתב ההגנה או במסגרת ניהול ההליך, וכי ניתן היה לחקור את התובע אודות תקופת העבודה. אולם מאחר והטענה נטענה לראשונה רק בשלב הסיכומים, כי אז הדבר מהווה הרחבת חזית ולא מאפשר להתמודד עם הטענה בעיתוי שבחר

הנתבע להעלותה.

דיון והכרעה

.10  לאחר שעיינו בעמדות הצדדים, בראיות שהוגשו לתיק ובעדויות הצדדים הגענו לכדי מסקנה כי

ועד ליום

8.6.2016

דהיינו מיום

יש לקבוע את תקופת העסקתו של התובע כפי טענתו,

.27.10.2019 קיבלנו בזאת את טענת התובע לפיה אמירתו בדיון הייתה בשגגה ותוצאה של טעות

חישובית. מכלול הראיות מצביע על תקופת העסקה ארוכה יותר, הנמשכת עד לשנת .2019

בנוסף, לא ניתן לרפא את הפגם שנפל בהעלאת הטענה רק בשלב סיכומי הנתבע. שכן בכתב ההגנה ולאורך כל ההליך בחר הנתבע שלא להתייחס ולו במילה באשר לתקופת העסקה

הלכאורית של 16 חודשים, ואף הדבר לא השתקף כלל בחישוביו. אף טענת הקיזוז, נסמכה על תקופה של 40 חודשים. העלאת הטענה לתקופת עבודה שונה רק בשלב הסיכומים מהווה הרחבת

חזית אסורה תוך ניסיון חסר תום לב להיבנות מטעות כנה שנפלה בדברי התובע.

שכרו הקובע של התובע

הצדדים הסכימו כי השכר הקובע של התובע עמד על 6,000 ₪ נטו גלובלי לחודש. הנתון לעיל השתקף הן בסיכומי התובע, והן על בסיס חישובי הנתבע תוך שציין כי שכרו של התובע היה

קצת יותר גבוה מהסכום בתלוש, 5,500 ₪ (עמ' ;21 תחשיבי הנתבע בס' 7 לסיכומים.)

.11

היקף העסקתו של התובע וטענת התובע לתשלום בגין שעות נוספות

לטענת התובע, עבד 7 ימים בשבוע, בלי שנטל חופש ומבלי שזכה ליום מנוחה. לפי הנטען הוא שימש כעובד יחיד במשק, ואף היה חייב לחלוב את הפרות גם בימי שבת. התובע עבד שעות נוספות רבות אך לא קיבל שכר עבור אותן שעות נוספות בהתאם לצו ההרחבה. בתצהירו, טען התובע כי מאחר שאין בידיו דוחות נוכחות מסודרים, נטל ההוכחה בדבר השעות הנוספות מוטל

על הנתבע.

.12

התובע לא עבד שעות נוספות. התובע עבד 4-6 שעות ביום, אשר היו מחולקות

לטענת הנתבע,

.13

בין שני מחזורי חליבה מתוך שלושה מחזורי חליבה ביום (משך מחזור חליבה – 2-3 שעות.) את

מחזור החליבה השלישי היה מבצע מר ונונו.

הן בכתב התביעה, הן בתצהיר עדות ראשית והן בסיכומי התובע – התובע לא כלל בתביעתו רכיב של שעות נוספות. אמנם, עיקר הראיות ועדויות הצדדים נסבו סביב השאלה מה היו שעות העבודה של התובע – מה משך הזמן של כל חליבה והאם התובע עבד 2 סבבי חליבה או 3 סבבי חליבה ביום, כשאין חולק שהתובע עבד 7 ימים בשבוע, אולם לא בכתבי הטענות ולא בשום שלב

של ההליך התובע לא תבע למעשה דבר בעניין. בסיכומי התובע טען כי "בהתאם לסעיף (17ב) להסכם הקיבוצי החקלאות התובע זכאי לתשלום של 175% בגין עבודה בשבת.". זאת, מבלי שהדבר הוזכר במסגרת כתב התביעה או לווה בתחשיב לגבי מספר שעות השבת, השכר ששולם

בגינן והסכום החסר.

ככלל, כתבי הטענות שהגישו הצדדים גודרים את יריעת המחלוקת הטעונה הכרעה. כאשר כתב תביעה מכיל הרצאת עובדות מסוימת, רשאי הצד שכנגד לצאת מתוך נקודת הנחה לפיה הוא נדרש לשקף עמדתו הנוגדת ולהעלות טענות בנות משקל סותר, רק בהתייחס לטענות העובדתיות

שהועלו בכתב התביעה.

.14

אכן. אם בעל דין הרחיב חזית עובדתית בהמשך ההליך, והצד שכנגד נתן הסכמתו לכך, במפורש או מכללא, יראוהו כמי שהשלים עם הרחבת החזית. ואולם, ככל שבעל הדין שכנגד התנגד להרחבת החזית, על בעל הדין הראשון להיצמד ליריעת טיעוניו כפי שהגדירה בכתב הטענות הבראשיתי, ולחלופין, להגיש בקשה לתיקון כתב טענותיו, ככל שהוא סבור כי בהעדרן של העובדות הנוספות לא יהא ניתן להעמיד את הפלוגתא האמתית לדיון (ראו, למשל, ע"א 6799/02

יולזרי נ' בנק המזרחי פ"ד נח)2( 145 .))2003(

כאמור, הצדדים הם אשר מגדירים את המחלוקות העומדות לדיון, ואין זה מתפקידו של בית

המשפט לדון בטענות שלא היוו חלק מחזית היריעה. על כן, לא מצאנו לנכון לדון ולנתח את

סוגיית נטלי ההוכחה והוכחת עבודה בשעות נוספות

.15

נסיבות סיום העסקת התובע

לטענת התובע, הנתבע לא שילם לו את משכורות חודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר ,2019 בסך של 18,000 .₪ לאחר שהתובע פנה אל הנתבע וביקש לקבל את שלוש המשכורות שלא שולמו לו, אמר לו הנתבע כי הוא לא מתכוון לשלם לו את שכרו תוך שהוא מדבר אליו בצורה בוטה, ואף אמר לו ש"יעוף מהמקום" או שהוא מזמין לו משטרה. אשרת העבודה של התובע הסתיימה ביום 15.1.2019 והנתבע לא דאג להארכת האשרה. הנתבע ניצל את שהות התובע ללא

אשרה ובדרך זו איים על התובע שאם הוא לא יעזוב את המקום לאלתר, הוא יזמין משטרה.

התובע חשש שהוא צפוי להיכלא ונאלץ לעזוב את המקום ללא קבלת שכרו וללא זכויותיו.

.16

לטענת הנתבע, התובע קיבל את מלוא זכויותיו לכל אורך תקופת העסקתו אצל הנתבע. במהלך ששת החודשים האחרונים להעסקתו עסק התובע בפעילות פלילית, בעיקר עיסוק בהימורים בלתי חוקיים, ונעדר רבות מהעבודה. הדבר נודע לנתבע לאחר שאחד העובדים האחרים ברפת (מר ונונו) הסב את תשומת ליבו לכך שעובדים תאילנדים רבים פוקדים את המשק במהלך שעות היום, על מנת להמר. חרף התראות ונזיפות רבות, התובע התעלם לחלוטין והמשיך בפעילות הבלתי חוקית מאחורי גבו של הנתבע. משכך, סירב התובע לקבל את השכר האחרון, ככל הנראה בשל החשש כי הנתבע יתלונן במשטרה, ולא התייצב לעבודה. הנתבע ציין כי נאלץ להפסיק את

עבודתו של התובע בשל הפעילות הפלילית ואי התייצבותו לעבודה.

.17

התובע העיד כי הוא הגיע אל הנתבע לברר אודות המשכורת שלא שולמה, אך הנתבע אמר לו לעזוב את העבודה ואם לא יעזוב הוא ייאלץ להגיש תלונה במשטרה – לכן, התובע נאלץ לעזוב את העבודה ללא קבלת השכר. התובע ציין כי השיחה התקיימה בחודש אוקטובר ,2019 לאחר שלא קיבל משכורת גם עבור שני חודשים נוספים אוגוסט וספטמבר 2019 (עמ' ;12 עמ' 14 ש' 3-

.)1

.18

הנתבע העיד כי הוא לא זוכר באיזה יום התובע עזב, אך ציין "אני זוכר את היום עצמו שנתתי לו את המשכורת האחרונה ואמרתי לו שהוא לא ממשיך אצלי והוא התעקש להישאר". (עמ' 19 ש' .)12-11 גם בהמשך מסר כי התובע רצה להישאר אך הוא אמר לו ללכת, מאחר שגרם

לנזקים - שתיית אלכוהול והימורים (עמ' 22 ש' .)23-20

.19

על יסוד הנטען עד הנה ולנוכח הודאותיו המפורשות של הנתבע, אנו קובעים כי התובע פוטר

מעבודתו.

.20

פיצויי פיטורים

לטענת התובע, עבד 40 חודשים וזכאי לפיצויי פיטורים מלאים מאחר שפוטר, על בסיס שכר

חודשי גלובלי בסך של 6,000 ,₪ ובסך הכל - סך של 19,992 .₪ לכל הפחות, זכאי לשיעור של

6% מהשכר.

.21

לטענת הנתבע, הנסיבות שהובילו לסיום העסקתו של התובע – פעילות הימורים פלילית ואי

התייצבותו לעבודה – מהוות הפרת הסכם ומאיינות את זכותו של התובע לפיצויי פיטורים.

.22

מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי לא הופקד לטובתו סכום חודשי בגין פיצויי פיטורים כדין. הנתבע אף לא המציא כל ראיה לכך שהפקיד. בעדותו, הודה הנתבע כי הוא פיטר את

.23

הימורים ושתיית

באופן התנהלות שאינה הולמת–

התובע, אך ציין שהסיבה לכך נעוצה

אלכוהול.

הזכות לפיצויי פיטורים קבועה בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג1963- (להלן – "חוק פיצויי פיטורים)" ותכליתה – להבטיח לעובד קיום בכבוד עד למציאת מקום עבודה אחר. שלילת פיצויי פיטורים אפשרית בהתקיים התנאים הקבועים בחוק בלבד (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל

בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב (פורסם בנבו, )31.5.2007 (להלן – "עניין אלוניאל.))"

סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע -

לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים

בלבד.

.24

.25

לפי ההלכה הפסוקה "שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה,

במקרים הקיצוניים ביותר". (ע"ע 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני (פורסם בנבו,

)22.10.2002 (להלן – "עניין מלון עציון.)" תכלית שלילת פיצויי הפיטורים, לפי הפסיקה, היא

.26

הענשת העובד בגין עבירת משמעת חמורה, לצד הרתעת העובדים האחרים של המעסיק (עניין

אלוניאל.)

שלילת פיצויי פיטורים אינה אוטומטית ואינה דבר שבשיקול דעתו של המעסיק. הסמכות לשלול פיצויי פיטורים נתונה לבית הדין לעבודה, כאשר הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעסיק. (דב"ע ל3-6/ אליהו שמואלי ואח' נ' שושנה שרייר פ''ד א)1( 69 .)1970( בידי בית הדין הסמכות לבחון האם ובאיזו מידה תופעל הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, בהתאם לתכלית החוק ולשיקולים השונים – חומרת המעשה, הנזק שנגרם, הפרת האמון – לחומרא; וכן אופן ביצוע העבודה ומשכה, משך תקופת

העבודה, עוצמת הפגיעה בעובד – לקולא (עניין אלוניאל; עניין מלון עציון.)

מן המובא לעיל עולה כי על מנת לשלול פיצויי פיטורים נדרש מעסיק לפנות בבקשה מתאימה לבית הדין לעבודה ולפרוש לפניו את נימוקיו מדוע יש לשלול לעובד את פיצויי הפיטורים. בית הדין יקבע אם המקרה שלפניו הוא אחד מהמקרים החריגים והקיצוניים בהם יש לשלול פיצויי

פיטורים.

כאמור לעיל, הנתבע לא הפריש לפיצויי פיטורים עבור התובע לאורך כל תקופת ההעסקה. חובת

המעסיק, כחלק מסיום יחסי העבודה, היא לשחרר לטובת העובד את כספי הפיצויים שבקופות. ככל שמעסיק חולק על זכאותו של עובד לפיצויי הפיטורים, בשל עבירה פלילית או עבירת משמעת חמורה, יתכבד ויפנה לבית הדין לעבודה על מנת לקבל הכרעה בעניין. זאת, על מנת

שבית הדין יקבע את הסנקציה המידתית והתואמת בנסיבותיו של כל מקרה.

במקרה דנן, הנתבע לא פנה בבקשה לבית הדין לשם שלילת פיצויי פיטורים או חלקם, אלא עשה דין לעצמו ובחר שלא להפקידם בניגוד לדין חרף שמדובר בזכות קוגנטית. הנתבע כאמור לא הגיש בקשה לשלילת פיצויי פיטורים ולא העמיד את שלילת הפיצויים או את מידתה לביקורת בית הדין. הנתבע בעניין זה נעדר סמכות לשלול על בסיס שיקול דעתו את פיצויי הפיטורים, על אחת כמה וכמה כאשר לא עמד בחובתו כמעסיק ולא הפריש כספים על בסיס חודשי לטובת

רכיב פיצויי פיטורים, כמתחייב בצו ההרחבה.

הנתבע אף לא הציג כל ראיה לטענותיו בדבר התנהלותו של התובע, כך שהטענות לשתיית

אלכוהול מרובה ו/או להימורים נותרו כטענות בעלמא, חסרות בסיס.

.27

התובע העמיד את דרישתו לפיצויי פיטורים על סך של 19,992 ,₪ על בסיס שכר יסוד של 6,000 ,₪ על פני תקופה של 40 חודשים. משהגדרנו את תקופת העסקת התובע כ40- חודשים, אנו

מקבלים את תביעת התובע בעניין זה.

על כן, התובע זכאי לסך של 19,992 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

.28

חלף פנסיה

לטענת התובע הנתבעת לא הפרישה כספים לקרן פנסיה כאמור בצו ההרחבה. על כן, זכאי

התובע לסך של 14,400 ,₪ על בסיס שכר מינימום.

.29

.30  לטענת הנתבע, לא ניתן להפריש לקרנות פנסיה לעובדים זרים בחקלאות.

מתלושי השכר של התובע עולה כי לא הופרשו ולא הופקדו לטובתו כספים לקופת הפנסיה. גם הנתבע אישר בחקירתו כי לא שילם לתובע תלוש שכר אחרון, פיצויים ופנסיה, ואישר שרכיבים

אלה מגיעים לו (עמ' 23 ש' .)4

.31

על כן, ולאחר שהנתבע הודה בזכותו של התובע ולא הציג כל תחשיב חלופי, אנו מקבלים את תביעת התובע. תחשיבו של התובע אף נמצא תואם את תחשיבינו – 6,000 ₪ * 6% * 40 חודשי

עבודה = סך של 14,400 ₪ להם זכאי התובע.

.32

שכר אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר 2019

.33  לטענת התובע לא שולם לו שכר בגין 3 חודשים בהם עבד. על כן, זכאי לסך של 18,000 .₪

.34  לטענת הנתבע התובע סירב לקבל את תשלום שכרו האחרון.

בעדותו ציין התובע כי הנתבע חייב לו 3 חודשי משכורת אחרונים ושהיה מקבל את הכסף

במזומן.

.35

הנתבע אישר כי לא שילם לתובע את משכורתו האחרונה. מנגד, התובע לא המציא כל ראיה לכך

שלא קיבל את כספו גם בתקופה של חודשיים (אוגוסט – ספטמבר) לפני כן.

אשר על כן, בהתאם להודאתו של הנתבע, זכאי התובע לסך של 6,000 ₪ - משכורת עבור חודש

אחד.

.36

תוספת ותק

לטענת התובע, זכאי לתוספת ותק בהתאם לצו ההרחבה. התובע לא קיבל תוספת ותק, למרות

שעבד 40 חודשים, והוא זכאי בגינה לסך של 945 .₪

לטענת הנתבע, התובע לא זכאי לתוספת ותק בשל התנהלותו והפרת התחייבותו, המאיינת את

זכותו לרכיב בגין תוספת ותק.

.37

.38

הנתבע נשאל בחקירתו והשיב לגבי תשלום הזכויות לתובע ששילם את הכל כחלק מהשכר לשעה, שהיה גבוה יותר – אך לא זכר כמה וכיצד שיקלל את התשלומים (עמ' ;22 עמ' 23 ש' 11-

.)10

.39

מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע לא קיבל תוספת ותק. נזכיר, הנתבע העיד כי תלושי השכר

הם למעשה פיקטיביים ולא תואמים את השכר שניתן לתובע בפועל.

.40

41. סעיף 21 לצו ההרחבה קובע תוספת ותק לעובד לפי נספח ב, הקובע תוספת של 17.5 ₪ בחודש בשנה השנייה, 35 ₪ בחודש בשנה השלישית ו52.5- ₪ בחודש בשנה הרביעית.

התובע עבד 40 חודשים 

דהיינו  –  3 שנים ו4 - חודשים

(52.5*35+4*17.5+12*12)

דמי כלכלה

42. לטענת התובע, זכאי לדמי כלכלה בסך של 100 ₪ לחודש, לפי צו ההרחבה. התובע לא קיבל דמי

כלכלה, ועל כן זכאי לסך של 4,000 ₪ בגין דמי כלכלה.

מגורים, הוצאות נלוות, שקי אורז ומזון

התובע קיבל דמי כלכלה בעין –

לטענת הנתבע,

.43

מהצרכנייה. בסיכומיו טען הנתבע שיש לחשב את דמי הכלכלה לפי תקופה של 34 חודשים בלבד,

אך לא נימק מדוע.

התובע העיד כי הוא גר בחדר הצמוד לרפת תוך שהשתמש בחשמל, גז ומים ללא הגבלה. לדבריו הוא רכש חלב במכולת ולא לקח מהרפת (עמ' 9 ש' .)14-1 הוא אישר כי הנתבע רכש עבורו אורז

בלבד. את יתר המצרכים רכש בעצמו (עמ' 12 ש' 30 – עמ' 31 ש' .)6

.44

סעיף 37 לצו ההרחבה קובע כי עובד יקבל דמי כלכלה לפי נספח ב' – עובד חודשי יקבל 100 ₪

בחודש. צו ההרחבה שותק בעניין מתן כלכלה בעין.

הנתבע לא הציג כל אסמכתא בדבר הוצאות שהיו לו בשל מגורי התובע ובשל רכישת שק האורז, ולא סיפק כל אינדיקציה מה עלותו של שק אורז ולכמה זמן הכמות הספיקה– בוודאי, שאינה

משקפת הוצאה של 100 ₪ בחודש.

אשר על כן, כאשר קיים מקור חיוב מכוח צו ההרחבה ומנגד אין כל אינדיקציה ממשית לתשלום

הוצאות בעין, על הנתבע לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בגין דמי כלכלה.

.45

.46

.47

מענק שנתי

לטענת התובע, זכאי לקבל מענק שנתי בגובה מחצית המשכורת שתשולם לו בשני חלקים שווים

במהלך השנה בהתאם לצו ההרחבה. התובע לא קיבל מענק שנתי, ועל כן זכאי לסך של 9,000 ₪

המשקפים סכום של 3,000 ₪ עבור כל שנה.

.48

לטענת הנתבע התובע לא זכאי למענק בשל התנהגותו. בנוסף לכך, הזכות למענק אינה ניתנת

לפדיון בסוף העסקת התובע.

.49

סעיף 36 לצו ההרחבה קובע כי עובד חודשי קבוע יקבל מענק שנתי בשיעור מחצית המשכורת (לפי נספח ב.)' בע"ע (ארצי) 1697-07-12 צאלח רגא אבו צפטט נ' ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ (פורסם בנבו, )20.11.2012 נקבע כי "אין המדובר ב'זכות נלווית,' אלא בתוספת לשכר, ובתור שכזו

ההלכות שעניינן 'פדיון' אינן רלוונטיות אליה.".

.50

לא מצאנו לנכון לקבל את טענת הנתבע לפיה התובע לא זכאי למענק בשל התנהגותו. הנתבע חב בתשלום זכויות לעובדיו מכוח צו ההרחבה ואינו יכול להשתמש בהן כ"מקל" או כ"גזר." לא

מקובלת עלינו לחלוטין הענשת עובד על התנהגותו באמצעות אי תשלום זכות מכוח הדין. וזאת, בנוסף לעובדה כי הנתבע לא הוכיח את טענותיו בדבר התנהגותו של התובע, אלא טען טענות

בעלמא בלבד.

.51

.52  על כן, הנתבע ישלם לתובע סך של 9,000 ₪ מענק שנתי, 3,000( ₪ בגין כל שנת עבודה.)

חופשה שנתית

לטענת התובע לא קיבל במהלך עבודתו חופשה בתשלום והוא זכאי לפדיון ימי החופשה שצבר,

בסך כולל של 9,000 .₪

.53

לטענת הנתבע התובע קיבל שכר גם עבור ימים בהם לא התייצב לעבודה עקב פעילותו בלילות

בהימורים.

סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר קובע:

בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף ,24 לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראות סעיף ,5 ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא

אם כן הוכיח המעסיק אחרת.

.54

.55

בתמצית הדברים – אמנם לא חלה על המעסיק חובה לכלול בתלוש השכר פירוט בעניין חופשה, דמי הבראה ודמי נסיעות, אך טוב יעשה אם יפרט גם רכיבים אלה, מאחר שבעת מחלוקת נטל ההוכחה לכך שהרכיבים לא כלולים בשכר הכולל יועבר לכתפיו. בכך, ביקש המחוקק במסגרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר להרחיב את ההגנה הניתנת לעובדים באמצעות דקדוק בפירוט

זכויותיהם (ע"ע (ארצי) 28228-03-15 איזבלה לוקס נ' ארז זיסמן (פורסם בנבו, .))31.10.2016

כאמור לעיל, קבענו כי תלושי השכר הכילו רכיבים פיקטיביים ולא שיקפו את אופן העסקת התובע ואת שעות עבודתו, כמו גם את מספר הימים בהם עבד. בכל תלושי השכר נכתב שהתובע עבד 25 ימי עבודה ולא צוין אם נוצלו ימי חופשה או מחלה. הנתבע לא הציג לפנינו רישום שעות עבודה או פנקס חופשות כנדרש לפי חוק הגנת השכר. מתלושי השכר לא ניתן ללמוד אם התובע

שהה בחופשה בתקופת העסקתו, אם לאו.

סעיף 25 לצו הרחבה קובע כי בשלוש השנים הראשונות לעבודה זכאי עובד ל12- ימי חופשה

בשנה, ולאחר מכן, ועד השנה השישית, ל16- ימי חופשה בשנה. בהתאם לתקופת ההתיישנות,

.56

.57

.58

זכאי הנ"ל לימי חופשה עבור 3 שנים אחרונות בנוסף לשנה השוטפת – דהיינו, כל תקופת

העסקתו 2019( היא השנה השוטפת, 2016-2018 הן שלוש השנים להתיישנות,) כדלקמן:

מאחר שהתובע עבד 30-31 ימי עבודה בחודש, ניתן לומר, בקירוב, כי תחשיבו תואם מציאות

לפיו הוא זכאי לסך של 9,000 ₪ עבור חודש וחצי של ימי חופשה.

על כן, הנתבע ישלם לתובע סך של 9,000 ₪ )1.5*6000( בגין פדיון חופשה.

.59

דמי הבראה

לטענת התובע, זכאי לדמי הבראה לפי 7 ימי הבראה בשנה. מאחר שהתובע לא קיבל דמי הבראה

הוא זכאי לסך של 9,072 ₪ - 24 ימי הבראה לפי 378 ₪ ביום.

.60

לטענת הנתבע, התובע קיבל את דמי ההבראה במלואם. בסיכומיו, הודה הנתבע בזכותו של

התובע לימי הבראה, אך חלק על החישוב.

.61

.62  סעיף 32 לצו ההרחבה קובע כי עובד יקבל 7 ימי הבראה מדי שנה, עד שנתו השביעית.

.63  התובע עבד 3 שנים ו4- חודשים = 3.3 שנים. במכפלתם ב7- ימי הבראה, זכאי התובע ל23.1-

ימי הבראה, ששוויים עומד על סך של 8,731 ₪ .)378*23.1(

.64  על כן הנתבע ישלם לתובע סך של 8,731 ₪ בגין הבראה.

פיצויי הלנה

לטענת התובע הנתבע הלין את שכרו ואת פיצויי הפיטורין של התובע ללא כל הצדקה, במודע

ובכוונה, תוך שהוא מנצל את חולשתו את חוסר יכולתו לעמוד על זכויותיו. נסיבות אלה

מצדיקות מתן פיצויי הלנה.

.65

לטענת הנתבע, התובע אינו זכאי להלנת שכר בגין רכיבי התביעה עקב התנהלותו והתנהגותו

הפלילית. כן נטען כי התובע קיבל שכר עודף של כ2,000- ₪ בחודש מאחר שעבד כ4- שעות ביום

אולם קיבל שכר עבור משרה מלאה.

.66

67. ברקע חקיקת חוק הגנת השכר, תשי"ח1958- (להלן – "חוק הגנת השכר)" נאמר -

" 'המחוקק הושפע ממוסר התשלומים הירוד הן במגזר העסקי והן במגזר הציבורי, ומן העובדה שמעבידים רבים ניצלו את כוחם על ידי הלנת שכר עבודה ופיצויי פיטורים. לפיכך נקבע מנגנון של פיצויי הלנה, המיועד לשרש את תופעת השכר המולן ופיצויי הפיטורים המולנים. פיצוי הלנה בא להרתיע מעביד מלהלין שכר פיצויי פיטורים או תשלום הנוגע לקופת גמל'. (סטיב אדלר 'פיצויי הלנה: חוק ופסיקה' שנתון משפט העבודה ו'

"...)5 )1996(

עינינו הרואות - המחוקק ביקש ליצור הרתעה משמעותית מפני הלנת שכר.

סעיף 18 לחוק הגנת השכר קובע כי -

בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי

שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש

68. לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם

במועדו.

כפי שהודה הנתבע, התובע לא קיבל את משכורתו האחרונה ולא הופרשו לטובתו כספי הפנסיה ופיצויי הפיטורים. הנתבע לא הצביע על קיומה של איזו מהעילות המצדיקות אי תשלום שכר במועד והמאפשרת לפיכך הפחתה של פיצויי ההלנה. עם זאת, בקביעת גובה הפיצוי, נתון לבית הדין שיקול דעת רחב. בע"ע 44778-01-18 עזבון המנוח רפיק סלאמה ז״ל נ' מועצה מקומית ירכא (פורסם בנבו, )11.2.2020 נפסק כי בית הדין מוסמך לשקול באופן פרטני כל מקרה

ונסיבותיו ולהפחית את הסכום בהתאם.

בית הדין מוסמך לשקול שיקולים נוספים מעבר לאלה שקבועים בחוק, ביניהם – אפיונו של חוזה העבודה כ"חוזה יחס," מידת הפגיעה באינטרס המוגן של העובד ששכרו הולן ושיקולים נוספים "שמקורם בעקרונות של צדק חלוקתי הנוגעים לזהות המעסיק, לגודלו, לחוסנו הכלכלי בתקופה הרלוונטית או שיקולים הנוגעים לדרך התנהלותו של המעסיק לאורך התקופה הרלוונטית לתביעה. הן ביחס לעובד המסוים והן ביחס לעובדים אחרים" (ע"ע 43694-12-11

חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקב (קובי) מרדכי (פורסם בנבו, .)28.8.2017

בענייננו, התנהלותו של הנתבע באי הפקדות כדין מהווה הפרה בוטה של הדין וקיפוח זכויותיו הקוגנטיות של התובע בחוסר תום לב משווע. לפיכך, מצאנו לנכון לפסוק סך של 5,000 ₪ לטובת

התובע בגין הלנת שכר.

.69

טענת קיזוז

לטענת הנתבע, התובע חב בהודעה מוקדמת להתפטרות נוכח נסיבות סיום העסקתו, בסך של

6,000 .₪ כן יש לקזז סך של 2,000 ₪ בחודש – 125,000 ₪ על פני 5 שנות עבודה – אשר שולמו

לתובע ביתר.

.70

הנתבע העיד כי התובע קיבל במזומן סכום הגבוה מהסכום האמור בתלוש השכר, וכן ששולמו לתובע בתלוש רכיבי נסיעות וטלפון – להם לא היה זכאי. הוא ציין שמגיע לו כסף חזרה מאחר שבהתחשבנות הכוללת הוא טעה מבחינת כמות שעות העבודה בפועל, ושילם עבור 8 שעות

במקום עבור 5 שעות (עמ' .)21

.71

לעניין הודעה מוקדמת – משקבענו שהתובע פוטר ולא התפטר, הרי שאינו חב בתשלום הודעה

מוקדמת לנתבע.

.72

לעניין קיזוז סכומים ששולמו בטעות ביתר – לפי ההלכה הפסוקה, מעסיק לא יכול לבטל או לדרוש הטבה שניתנה לעובד בתגובה לכך שהלה הגיש נגדו תביעה לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו (ראו: בר"ע (ארצי) 2853-06-15 ניימן עבודות חשמל ובקרה בע"מ נ' ולדימיר

שישקין (פורסם בנבו, .)14.2.2016

.73

גם בע"ע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ נ' מדינת ישראל נ' רשות המסים (פורסם נבו,

:נפסק )16.1.2018

"הכלל המנחה בעניין טענות קיזוז של מעסיק כנגד תביעה של עובד המוגשת נגדו לתשלום זכויות המגיעות לו הוא, שאין הוא זכאי להישמע בטענה שתשלום כל שהוא שולם בטעות, כאשר הדבר נעשה במשך כל תקופת העבודה וההטבה הפכה להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד. בנסיבות שכאלו המעסיק אינו רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד".

בע"ע (ארצי) 1260/00 אברהם מרקוביץ נ' אקורד הנדסה בע"מ (פורסם בנבו, )5.8.2002 הוחרגה

אפשרות של הסכם עם עובד:

"עם זאת, במקרים מסוימים רשאי המעסיק לערוך חשבון מדויק עם העובד על תשלומי יתר, ועצם תשלום סכום לעובד אינו קביעה מוחלטת של זכאות או בדבר נכונות הסכום. אולם, כאשר אין הסכם מפורש בעניין, ההתחשבנות של המעסיק עם העובד חייבת להתבצע תוך זמן סביר ובתום לב".

דהיינו - טענת קיזוז אשר נטענת על ידי מעסיק צריכה להיות מגובה בהסכם קיזוז, להיעשות תוך זמן סביר ובתום לב. בענייננו, לא מתקיים ולו סייג אחד המאפשר לנתבע לטעון לקיזוז

תשלום עודף לתובע.

בהתאם, טענת הנתבע לקיזוז תשלום עודף ששולם לכאורה בטעות לתובע – להידחות.

.74

סוף דבר

.75  הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים כדלקמן:

א.  פיצויי פיטורים - 19,992 ₪

ב.  פנסיה – 14,400 ₪

ג.  משכורת אוקטובר 2019 – 6,000 ₪

ד.  תוספת ותק – 840 ₪

ה.  דמי כלכלה – 4,000 ₪

ו.  מענק שנתי – 9,000 ₪

ז.  פדיון חופשה – 9,000 ₪

ח.  דמי הבראה – 8,731 ₪

ט.  פיצויי הלנה – 5,000 ₪

הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום ממועד פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית

כדין.

.76

.77  טענות הנתבע לקיזוז הודעה מוקדמת וסכומים ששולמו ביתר – נדחות.

משהתקבלה תביעת התובע ברובה הגדול, הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט בסך של 6,000

.₪

.78