פסק דין דיני עבודה - עינב הובלות וחקלאות

לפני: כב' השופט יוחנן כהן

נציג ציבור (מעסיקים) – מר יוסף פרלוביץ

התובע : וילייסיט צ'יינפונג

ע"י ב"כ: עו"ד גיל קריספין התובע:

הנתבע : עינב הובלות וחקלאות בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד יוסי בן חמו הנתבעת:

פסק דין

לפני בית הדין מונחת תביעת התובע, מהגר עבודה מתאילנד, נגד מעסיקו לשעבר בישראל, חב' עינב

הובלות וחקלאות בע"מ (להלן: "הנתבעת,)" שבמסגרתה ביקש לחייב את הנתבעת בהפרש שכר

מינימום, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי כלכלה, הפרשה לקרנות

פנסיה, תוספת ותק ומענק שנתי.

עובדות

.1 התובע עובד זר מתאילנד עם אשרה לעבודה בענף החקלאות בישראל. תוקף אשרת העבודה

של התובע בישראל פג בתאריך .4.2.19

.2 התובע החל את עבודתו בנתבעת במושב שרשרת בתאריך .20.1.15 מועד סיום עבודתו של

התובע אצל הנתבעת, שנוי במחלוקת.

.3 בין התובע לבין הנתבעת נחתם הסכם עבודה בתאריך 1.1.16 הכולל את תנאי העסקתו של

התובע.

.4 בתאריך 26.3.19 נמסר לרשות האוכלוסין וההגירה (מדור תשלומים באר-שבע) עדכון נטישה

של התובע ביום ,25.3.19 אחרי 63 חודשים.

.5 על הצדדים חלים הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות 2001 (להלן: "צו ההרחבה" או "צו

ההרחבה בענף החקלאות.)"

תצהירים ועדויות

.6 עדותו של התובע נשמעה ביום ,16.1.20 במסגרת דיון עדות מוקדמת לפני כב' הרשמת סימה

קרמר, עובר ליציאתו של התובע את הארץ.

.7 בישיבה שהתקיימה ביום 14.9.21 נשמעה עדות הגב' גילה ניבורג – מומחית להשוואת כתב

יד אשר מסרה חוות דעת מטעם התובע בשאלה הנוגעת לבדיקת כתבי היד במסמכים שיפורטו

בהמשך; מטעם הנתבעת העידו מר רפי עמר – מנהל משאבי אנוש של הנתבעת, ומר באסם

אלקרינאווי – עובד של הנתבעת.

.8 בבסיס התביעה עמדה מחלוקת בדבר תעריף השכר לפיו השתכר התובע תוך שהצדדים

חלוקים בנוגע לאותנטיות תלושי השכר ודוחות הנוכחות. כן התגלעה מחלוקת בנוגע למועד

סיום העסקתו של התובע. נדון תחילה במחלוקות אלה ולאחר מכן נפנה לדון ברכיבי התביעה.

שכר התובע

.9 התובע טען בכתב התביעה כי היה עובד מידי יום למעלה מ10- שעות, 7 ימים בשבוע, ללא

חופשה וללא מנוחה. בכל חודש היו נותנים לתובע דו"ח שעות וחישוב שכר, כאשר שכרו היה

150 ₪ ליום, לרבות ימי שבת, ו20- ₪ לשעה נוספת. התובע היה חותם על המסמך ומקבל את

הסכום הרשום בו. בחודשים האחרונים הבין התובע כי הוא מועסק בתנאי עבדות והצליח

לצלם מס' דוחות כאמור. במקביל רשם התובע את שעות העבודה שלו החל מחודש .7/2018

התובע טען כי אין לו את הרישום לגבי התקופה .2/2015-6/2018 עוד ציין התובע כי בגין יום

שהתובע לא עבד הוא לא קיבל תשלום, ללא קשר לסיבה בגינה לא עבד, בין אם זה היה חג,

חופשה או מחלה. כמו כן, ציין התובע כי לא קיבל תלושי שכר במהלך תקופת עבודתו.

הנתבעת, מנגד, פירטה בכתב הגנתה כי בין התובע לבין הנתבעת נחתם הסכם עבודה המסדיר

את מסגרת שעות עבודתו של התובע, וכך נקבע בו: "שעות העבודה הרגילות של העובד הן

עד 8 שעות ליום לשבוע עבודה בן 6 ימים... ובכל מקרה לא יותר מ43- שעות לשבוע או 186

שעות לחודש... במידה והעובד עובד 6 ימים בשבוע הוא יהיה זכאי לתשלום עבור שעות

נוספות בקשר עם שעות שהן מעבר ל8- שעות ביום"... (סעיפים 5-6 להסכם העבודה.) עוד

הוסיפה הנתבעת כי בקיץ לא ניתן לעבוד בחממות בין השעות 11:00 בבוקר ועד לשעה 15:00

עקב החום הכבד ובחורף לא ניתן להתחיל לעבוד בחממות לפני השעה 6:30 בבוקר, שכן עד

שעה זו עדיין שוררת חשיכה בחממות ומאותה הסיבה לא ניתן לעבוד לאחר השעה .17:00

ככל שהתובע הועסק לעתים בשעות נוספות הרי שאלה שולמו לו כמפורט בתלושי השכר של

התובע ובהקיפים שהגיעו עד עשרות שעות לחודש באשר לטענה כי התובע הועסק 10 שעות

ביום באופן גורף, הרי שמדובר בטענה חסרת בסיס ומשוללת כל יסוד שכן, התובע עבד לעתים

רחוקות 10 ואפילו 12 שעות כפי שמצויין בכרטיסי הנוכחות המצורפים.

עוד ציינה הנתבעת כי היא אינה פעילה בשבת ולכן טענת התובע כי עבד 7 ימים בשבוע אינה

נכונה בעליל.

התובע הקפיד לבדוק את תלושי השכר מידי חודש בחודשו. התובע קיבל מידי חודש בחודשו

את תלוש השכר ואף חתם על תלוש השכר כאות לקבלת סכום הנטו הרשום בו, זאת תוך

שמוצג בפניו דו"ח הנוכחות לאותו חודש. העובדה, כי התובע חתום על תלושי השכר ועל

כרטיסי הנוכחות, מעידה כאלף עדים, כי הוא קיבל לידיו את כל תלושי השכר ואת התמורה

המלאה בגין שעות עבודתו. יש התאמה מלאה בין האמור בתלושי השכר לבין האמור

בכרטיסי הנוכחות.

התובע טוען כי הנתבעת הציגה תלושי שכר ודוחות נוכחות עליהם חתם התובע, אולם מדובר

בחלק ממערכת ההונאה של הנתבעת. הנתבעת לא נתנה כל הסבר מדוע דוחות הנוכחות

המקוריים נזרקים, מדוע לא נשמרים הדוחות כך שאפשר להשוות עם המקור. הנתבעת לא

הביאה לעדות את מי שהעתיקה את הדוחות, כך שלא ניתן לדעת שמדובר באמת בהעתקה

אמיתית של הדוחות.

התובע הוסיף וטען כי כל הרכיבים שהוספו לתלוש השכר אינם רכיבים אמיתיים, אלא

רכיבים שהוספו בכדי ליצור רושם של תלוש שכר כדין.

הלכה היא כי מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות

לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח אחרת באמצעות עדויות אמינות (דב"ע

מז146-3/ יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' .)

הנתבעת הציגה תלושי שכר לתקופת העבודה הנטענת על ידה 1/2015 – 12/2018 (נספח ג'

לתצהיר רפי עמר.) התובע אמנם טען בתביעתו כי הוא מעולם לא קיבל תלושי שכר (סעיף 8

לכתב התביעה,) ברם – במהלך עדותו אישר התובע כי חתם על תלושי השכר כאישור לקבלת

סכום הנטו הרשום בתלוש ואף חתם על כרטיסי הנוכחות:

ש. מי שילם לך משכורת?

ת. המעסיק .

ש. איך הוא שילם לך?

ת. יש תלוש שכר

ש. אבקש שתציג תלושי שכר ממרץ 2019 ועד היום.

ת. עם המעסיק הזה התחלתי לתעד את השעות שלי החל מחודש יולי ,2017 זה יוני

2019 תיעדתי חלק מהחודשים וחלק מהחודשים לא יכולתי לתעד. מצביע על נספח

ב' לתצהיר שלי.

ש. כשקיבלת כסף היית חותם נכון?

ת. כן

ובהמשך:

ש. אני מציג לך תלוש שכר לחודש 5/16 תאשר לי שבסמוך לסכום נטו בתלוש מופיע

חתימת ידך נכון?

ת. נכון

המסמך מסומן נ' 2

ש. אני מציג לך תלוש שכר של יולי 2016 ובסמוך לסכום נטו קיימת שוב חתימת ידך

אתה מאשר?

ת. נכון החתימה שלי.

המסמך מסומן נ3'

ש. אני מציג לך תלוש 1/19 ובסמוך לסכום הנטו מופיע חתימת ידך נכון?

ת. נכון.

המסמך מסומן נ4'

ש. אני מציג לך כרטיס נוכחות לחודש 8/15 אתה יכול להגיד לנו איפה במסמך הזה

מתמוססת חתימת ידך?

ת. יש דף כזה שהמעסיק נותן לי לחתום עליו, אני רושם בסוף החודש ומגיש לאחראי

עבודה וזה הכל.

ש. ושאלתי האם יש פה את חתימת ידך?

ת. נכון אלה החתימות שלי.

המסמך הוגש וסומן נ' 5

ש. אני מציג לך את כרטיס העבודה לחודש 9/16 איפה מופיע חתימת ידך וכמה

פעמים?

ת. יש בעמודה הזאת, מצביע על עמודה 6 לאורך כל הדף. הדף הזה אני מקבל במעמד

קבלת השכר

המסמך סומן נ' "6

יצוין כי בתחתית של תלושי השכר שהוגשו מופיעה הערה "מאשר קבלת שכר ותלוש

משכורת" ומתחת להערה חתימה בשפה האנגלית

באשר לטענה כי התובע הועסק מידי יום למעלה מ10- שעות, 7 ימים בשבוע, מעבר לעובדה

כי הדבר לא בא לידי ביטוי בכרטיסי הנוכחות שצורפו, הרי שאף התובע במהלך עדותו

המוקדמת אישר כי גם כרטיסי הנוכחות שהוצגו מטעמו מלמדים על 8.5 שעות עבודה (כולל

הפסקות:)

ש. למה צירפת רק חלק ולא כל מה שיש לך במחברת?

ת. התחלתי לרשום מיולי 2018 ולפני זה לא רשמתי לעצמי. מי שעושה מעקב שעות

זה מעסיק ואני רשמתי תיעוד אישי .

ש. האם צירפת את עמ' 3 למחברת ואת עמ' 4 למחברת? אני אומר לך שאין את זה

בחומר.

ת. זה משהו אחר זה מעקב שלי, מצביע על עמוד .4

ש. זה כתב ידך? זה צילום של המחברת?

ת. נכון

ש. מפנה אותך לכרטיס שלך של 1/19 תגיד לבית הדין בבקשה כמה שעות עבדת ב 3

לחודש?

ת. מ6 וחצי בבוקר עד .15:00

ש. אתה מסכים איתי שזה 8.5 שעות?

ת. נכון. אבל אני מקבל 8 שעות הוא חותך חצי שעה על ארוחת צהריים.

ש. אני חוזר, סה"כ עם ארוחת צהריים ב 3 לחודש עבדת 8.5 שעות?

ת. נכון

ש. תאשר לי שגם ב 4 לחודש עבדת 8.5 שעות?

ת. נכון

ש. תאשר לי שגם ב ,16 ,17 ,18 ב ,11 ב 20 עבדת 8.5 שעות?

ת. לפי מה שרשום .

ש. במחברת שלך בכתב ידך?

ת. כן

ש. אני מפנה אותך לעוד כרטיס ל ,12/18 תאשר לי שזה כרטיס בכתב ידך?

ת. נכון

ש. תאשר לי שב 7 לחודש עבדת 8.5 שעות עם ארוחת צהריים נכון?

ת. באותו יום עבדתי 9 שעות עם שעה נוספת אחת."

עינינו הרואות, אף התובע מאשר במהלך חקירתו הנגדית כי הוא לא עבד באופן גורף מעל

שעות ביום, עדותו אף תומכת בגרסת הנתבעת לפיה, עבד בשעות משתנות בהתאם לצרכי

העבודה והתקופות, כמפורט ביומני הנוכחות של הנתבעת ואף בכרטיסים שערך התובע.

מר עמר הצהיר כי הנתבעת אינה פעילה בשבת וצירף בתמיכה לטענתו זו את תקנון מושב

שרשרת לפיו, החברות במושב ששרשרת מותנית בכך שהחבר מתנהג על פי דת ומסורת

ישראל, וכי החברות תפקע במקרה וחבר המושב מתנהג בניגוד לדת ומסורת ישראל, התובע

תמך במסגרת עדותו בטענות אלה של הנתבעת (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' ;6-7 סעיף 16 לתצהיר

מר עמר.)

מר עמר אף לא נשאל כל שאלה בנוגע לגרסתו הנ"ל. על כן, מצאנו לדחות את טענת התובע

לפיה עבד 7 ימים בשבוע.

נחזור לעניין תלושי השכר ונציין כי לחתימת עובד על תלושי שכר נפקות ראייתית. לכך נוסיף

כי מצופה מעובד שאינו מקבל תלושי שכר במשך מספר שנים לפנות למעסיקו ולבקש כי אלה

יימסרו לו, וקשה לקבל טענה בדבר אי מסירת תלושי שכר כאשר במשך תקופה של מספר

שנים התובע חותם על התלושים.

בעוד התובע צירף מספר מועט של דוחות שנערכו על ידו, הרי שהנתבעת הגישה דוחות נוכחות

מחודש ינואר 2015 ועד חודש ינואר ;2019 כפי שציינו, התובע חתום על תלושי השכר ועל

כרטיסי הנוכחות ויש התאמה מלאה בין תלושי השכר לבין כרטיסי הנוכחות, שהתובע כאמור

אישר בעדותו שהוא חתם עליהם.

התובע אישר בעדותו שהנתבעת ניהלה רישום נוכחות מידי חודש והתובע אישר בחתימתו את

אותו רישום:

יש דף כזה שהמעסיק נותן לי לחתום עליו, אני רושם בסוף החודש ומגיש לאחראי עבודה

וזה הכל"

"הדף הקודם מצורף לקבלת השכר, הדו"ח השעות אני מעביר לאחראי עבודה ושולח למשרד

והדף הקודם שהוגש שראינו לפני דקה, בא ביחד בקבלת מעמד השכר ואני חותם עליו

במעמד קבלת השכר"

לאור האמור, התובע לא הוכיח כי תלושי השכר שהוצגו על ידי הנתבעת לא נמסרו לו בזמן

אמת, ובהיעדר ראיות מהימנות שיש בהן לסתור את נכונות תוכן תלושי השכר ודוחות

הנוכחות, ונוכח החזקה שבדין בנוגע לקיומם של תלושי שכר, אנו קובעים כי התובע קיבל

שכרו החודשי בהתאם למפורט בתלושי השכר ודוחות הנוכחות שהוגשו.

מועד סיום העסקה – תקופת העסקה

התובע טען במסגרת כתב התביעה, כי עבד אצל הנתבעת עד ליום ,19.12.2019 ובסך הכל עבד

התובע 59 חודשים, לתמיכה צירף התובע צילום מדרכונו. עוד ציין התובע בכתב התביעה, כי

לתובע אפשרות להמשיך ולעבוד בישראל עד לסוף חודש מרץ, 63 חודשים מכניסתו לישראל,

כאמור בסעיף 4.1 להסכם העבודה, אך הנתבעת לא חידשה את אשרת העבודה שלו והיא

מסתיימת ביום ,31.12.2019 ובמצב שנוצר, לא ניתן לחדש את אשרתו (סעיפים 2-3 לכתב

התביעה.) התובע חזר על טענות אלה גם בסעיף 4 לתצהירו.

מנגד, טענה הנתבעת כי התובע נכנס ארצה בתאריך .5.11.13 התובע החל עבודתו אצלה

במושב שרשרת בתאריך 20.1.15 וסיים אותה בתאריך .31.1.19 לקראת מועד פקיעת אשרת

העבודה של התובע ,)4.2.19( ולאחר שהתובע קיבל את שכר ינואר ,2019 הודיעה הנתבעת

לתובע, כי אשרת העבודה שלו עומדת לפקוע וכי היא לא תוכל עוד להעסיקו מעבר למועד

הפקיעה. לאור דברים אלה, נעלם התובע ולא שב עוד אל הנתבעת.

בשונה מהנטען על ידי התובע בתביעתו, עיון באשרת העבודה של התובע בישראל מגלה כי

תוקפה פג בתאריך 4.2.19 63( חודשים ממועד כניסתו ארצה.) התובע עצמו אישר במהלך

חקירתו הנגדית בעת עדותו המוקדמת "הוויזה שלי נגמרה ב"...4.2.19-

התובע הרחיב חזית ושינה גרסתו בעת עדותו המוקדמת. התובע אישר שהחל מ2/19- ועד

למועד מתן עדותו הוא לא נמצא באופן חוקי בישראל. עדות התובע השתנתה חדשות לבקרים,

ולא היתה קוהרנטית. כך למשל טען בעת עדותו המוקדמת כי דווקא היתה לו אשרת עבודה

עד לסוף שנת ,2019 אך לא הדביקו אותה בדרכון:

ש. בתשובה של התובע להחלטת בית הדין מדוע אין מסמך שהויזה הסתיימה ב-

31.12.19 משיב התובע, השיב תשובה יצוין כי בדרכונו של התובע קיימת אשרה עד

לחודש 2/19 אך נאמר לתובע כי ניתנה לו אשרה עד לסוף ,2019 אולם האשרה לא

הודבקה בדרכון, איפה הסיפור הזה מסתדר עם הסיפור מקודם?

ת. אחרי פברואר היתה ויזה אבל לא הדביקו אותה בדרכון."

(עמ' 5 לפרוטוקול, ש' .)21-25

למען הסר ספק נציין, כי התובע לא הציג בפנינו אותה אשרת עבודה שהיתה בתוקף עד לסוף 13

14 .2019 שנת

באופן דומה, אישר התובע כי בעת עבודתו אצל הנתבעת עבד במושב שרשרת וגם התגורר 16

במושב שרשרת (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' .)26-29 ברם, התובע טען בהמשך עדותו כי עבר לאחר 17

מכן לקיבוץ בית קמה בשל הוראות המעסיק שלא רצה שהוא ייתפס על ידי המשטרה. עניין 18

זה כלל לא פורט בתצהיר התובע ועלה לראשונה בעת חקירתו הנגדית (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 19

20 .)15-19

התובע ניסה לטעון כי לא היה מודע על איזה מסמכים החתימו אותו. כך למשל, כאשר ב"כ 22

הנתבעת הציג בפניו את הסכם ההעסקה, טען תחילה כי החתימה המופיעה על ההסכם אינה 23

חתימתו ומדובר בהסכם ההעסקה של חברו. התנהלות זו של התובע מעידה גם על יתר 24

טענותיו בכל הנוגע לאותנטיות תלושי השכר וכרטיסי הנוכחות: 25

ש. תאשר לי שזו החתימה שלך על חוזה העסקה?

ת. לא

ש. זה לא חתימה שלך על חוזה העסקה?

ת. לא

ש. אתה חתמת על חוזה העסקה?

ת. מציג לחברי מסמך שנחזה להיות חוזה העסקה ואני שואל את העד האם זו

ש. חוזה העסקה שלך והאם אתה חתום עליו?

ת. איזה?

ש. האם זה חוזה העסקה שלך והאם אתה חתום עליו?

ת. זה חוזה של חבר שלי, לא הייתי מודע לאיזה מסמכים החתימו אותי

שאלת בית הדין: אתה אמרת שזה חוזה של חבר שלך?

ת. כן זה חוזה של חבר שלי.

שאלת בית הדין: חתימה שלך מופיעה על הדף הזה?

ת. למעלה יש את השם שלי.

שאלת בית הדין: יש שם את החתימה שלך?

ת. נכון

ש. שזה איפה שרשום השם שלך?

ת. בזמן שאני חותם אני עושה ככה בגלל שאין לי חתימה ספציפית.

ש. אני מצביע על החתימה שלך בתצהיר ופה זה אותו דבר?

ש. קראת את החוזה?

ת. לא קראתי.

ש. היה לך החוזה אצלך?

ת. היה לי אצל מעסיקים אחרים

ש. החוזה הזה היה אצלך?

ת. כן

ש. אני אומר לך שקראת את החוזה אתה רוצה לתקן את התשובה שלך?

ת. האם חוזה העסקה הזה?

ש. כן

ת. הוא אמר קח שיהיה לך חוזה של חבר."

(פרוטוקול מיום ,16.1.20 עמ' ,7 ש' 22 – עמ' ,8 ש' .)23

התובע לא הסביר בתצהירו ואף לא בעדותו המוקדמת במה עבד בבית קמה, מה הזיקה בין

בית קמה לבין הנתבעת.

בהמשך חקירתו התבקש התובע להסביר מדוע הפורמט של הדוחות משנת 2019 שהציג (נספח

ב' לתצהירו) שונה מהדוחות של שנים קודמות ומדוע לא הציג מסמכים דומים מהשנים 2015-2018

ש. אתה יכול להראות לי מסמך דומה על חודש כלשהו בשנת ,2015 ,2016 ,2017 ?2018

ת. לא, אני לא צילמתי ורשמתי לעצמי, במעמד השכר הוא מחתים אותנו ולוקח את

הדפים מידינו.

ש. דף כזה שמצוי אצלך יש לך בשנת ,2015 ,2016 ,2017 ?2018

ת. מקודם בזמנים עברו לא הייתי יכול לצלם כי ברגע מעמד השכר הוא נתן לך לחתום

ומיד לקח את הדף."

(עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 29 – עמ' ,12 ש' .)2

התובע התבקש להשיב האם יש לו הוכחה על תשלום שכר על ידי הנתבעת מחודש 2/2019

ואילך, וכך העיד:

ש. תאשר לי שמחודש 2/19 אתה כבר לא עובד עם המעסיק אלא עובד אצל מישהו

אחר.

ת. עם אותו מעסיק באופן מתמשך

ש. מי שילם לך משכורת?

ת. המעסיק .

ש. איך הוא שילם לך?

ת. יש תלוש שכר

ש. אבקש שתציג תלושי שכר ממרץ 2019 ועד היום.

ת. עם המעסיק הזה התחלתי לתעד את השעות שלי החל מחודש יולי ,2017 זה יוני

2019 תיעדתי חלק מהחודשים וחלק מהחודשים לא יכולתי לתעד. מצביע על נספח

ב' לתצהיר שלי.

ש. כשקיבלת כסף היית חותם נכון?

ת. כן

ש. יש לך מסמך שקיבלת כסף לאחר 2/19 שאתה חתום עליו?

ת. נתנו לי לחתום עבור השכר בכל חודש ולקחו ממני את המסמך לאחר מכן.

ש. אמרת לנו בתצהיר שלך שנשארו לך חלק מהמסמכים יש לך מסמך אחד שמעיד

שקיבלת שכר מהמעסיק אחרי ?2/19

ת. "כן. זה עבור חודש ספטמבר יש חתימה שלי."

מר עמר העיד כי דוחות אלה (נספח ב' לתצהיר התובע) אינם של הנתבעת וכי אין לה כל חלק

בעריכתם (סעיף 23 לתצהיר מר עמר.)

מעיון בדוחות הנוכחות של הנתבעת (נספח ה' לתצהיר מר עמר,) אין כיתוב בכתב יד בדבר

קבלת השכר כפי שמופיע על צילום הדוחות לשנת ,2019 והפורמט שונה.

התובע ביקש להסתמך על חוות דעת של המומחית גילה ניבורג.

ראשית, יש להדגיש כי כל הטענות לגבי הכיתוב בכתב יד בנספח ב' לתצהיר התובע (דוחות

שנת ,)2019 לא פורט כלל ועיקר בתצהיר התובע והועלו בדיעבד, לאחר שהתובע כבר מסר את

עדותו המוקדמת ועזב את הארץ.

שנית, המומחית ציינה בעת חקירתה כי מדובר בחוות דעת ראשונית ואף הוסיפה כי בהנחה

שהמסמך הוא לא אותנטי, אין בעיקרון משמעות לחוות דעתה (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' ;20

שלישית, בסעיף 4 לחוות הדעת ציינה המומחית כי בדיקה זו אינה מעידה על אותנטיות

המסמכים, בחקירתה הנגדית ציינה המומחית כי לא שאלה, עת הועבר הנושא לבדיקתה,

האם מדובר בצילום של המקור, האם ב"כ התובע היה עד לצילום מהמקור, האם מדובר

במסמך ששוגר בפקס וכד' (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' ,17-34 עמ' ,23 ש' .)1

בהעדר המקור יש קושי לבסס ממצאים על חוות דעת המומחית, נוכח הקשיים העולים

מעדותה ולאור העובדה כי מסמך המקור לא הוצג בפניה.

יצויין, כי אין בחומר הראיות תלושי שכר עבור חודשים אלה )12/19-2/19( שהיו מצויים

במחלוקת, עדות התובע לעניין קבלת שכר לא שכנעה ואף נספח ב' שצורף לתצהיר, לא מצאנו

כי יש בו כדי להוכיח תשלום שכר בחודשים אלה.

באופן דומה, גם לנושא האירוע הרפואי מיום 22.11.19 אין כל ביטוי בתצהירו של התובע,

דבר שמנע מהנתבעת לחקור את התובע בנוגע לנסיבותיו, והדבר עומד לתובע לרועץ.

האירוע הרפואי הנטען מיום 22.11.19 התרחש בסמוך להגשת תצהיר עדותו המוקדמת של

התובע ,)24.12.19( ותמוה בעינינו כי עניין זה עלה רק לאחר עדותו המוקדמת ולאחר שהתובע

שב לתאילנד.

עוד מצאנו להדגיש כי בהתאם לדוחות הנוכחות שערך התובע עצמו (בכתב ידו) לחודש 11/19

(נספח ג' לכתב התביעה,) מציין התובע כי עבד משעה 06:00 עד השעה ,16:00 בעוד שלפי

המסמך הרפואי התקבל לחדר המיון בשעה 10:28 ולטענתו בתום הטיפול אכל עם העד מטעם

הנתבעת מר אלקרנאווי. בנסיבות אלה, נוכח העובדה שהתובע עזב את הארץ לאחר עדותו

המוקדמת, והמסמך הרפואי הוגש לאחר מתן עדותו, לא ניתן לעמת התובע עם תמיהה זו ועם

דו"ח הנוכחות שערך בכתב ידו, ויש לפרש מחדל זה לחובתו של התובע, שכידוע הנטל להוכחת

תקופת עבודתו מוטל על כתפיו.

מנגד, הנתבעת הגישה בהתאם להחלטת בית הדין מיום 20.5.21 שני תצהירים משלימים,

בהם הבהירה את נסיבות הוצאת טופס בל,250/ אשר לטענתה עד לאותה עת לא הגיעו לכדי

בחינה דקדקנית של הנחיצות והרלוונטיות של הטיפול הרפואי הנדרש.

אמנם, עולות תמיהות רבות גם מהתנהלות הנתבעת, כפי שפירט ב"כ התובע במסגרת

סיכומיו, כגון – כיצד אפשר לקבל את הטענה שמר עמר לא ידע במי מדובר אם התובע הוא

היחיד שתבע את החברה, מקרה אחר בו מר עמר סירב לחתום על טופס בל,250/ פירוט

האירוע שנרשם בטופס בל,250/ עדות אלקרינאווי כי הביא את המסמכים למשרד ביום

ראשון, ועוד.

התובע אף מלין על כך שהנתבעת לא הביאה לעדות את מי שטיפלה בעניין דוחות הנוכחות

הגב' אלינור לוי.

חרף האמור, במאזן ההסתברויות עולה כי נוכח עדותו רבת הסתירות של התובע, והגשת

הראיות לאחר עדותו המוקדמת, ועל אף הקשיים העולים מטענות הנתבעת, הכף נוטה לכך

שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לגבי תקופת עבודתו בנתבעת (עד חודש .)12/19

התביעה להפרשי שכר

עיון בדוחות הנוכחות (נספח ה' לתצהיר מר עמר) והשוואתם לתלושי השכר, מלמד כי התובע

השתכר בשכר מינימום שעתי (ולא שכר חודשי כטענתו,) כפי שנקבע בסעיף 2.1 להסכם

העבודה עליו הוא חתום (ושבתחילת עדותו הכחיש התובע את חתימתו על אותו הסכם,)

במתכונת עבודה של 6 ימים בשבוע. מתלושי השכר עולה כי לתובע שולם שכר שעתי בהתאם

לתעריף שכר המינימום שהיה קבוע במהלך תקופת העבודה, וכן קיבל גמול עבודה בשעות

נוספות בהתאם לדוחות הנוכחות.

יש לציין כי התביעה הוגשה מבלי להציג חישובים מדוייקים ו/או חישוב כלשהו.

כאן המקום לחזור ולציין כי טענתו של התובע ולפיה עבד 10 שעות ויותר באופן גורף, כולל

שבתות, קרסה בעת חקירתו הנגדית, אף בהסתמך על הדוחות שנערכו על ידו.

נוכח כל המקובץ, התביעה ברכיב זה נדחית.

נסיבות סיום יחסי העבודה והזכאות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

התובע טען בתביעתו כי ביום 19.12.19 פנה בני עמר (הנתבע באותה עת) לתובע והודיע לו

שהוא חייב לעזוב את המקום לאלתר ולחזור לתאילנד כי אין לנתבע מקום במגורים עבורו.

במעשה זה פיטרה הנתבעת את התובע לאלתר וללא הודעה מוקדמת.

עוד טען התובע בכתב התביעה כי סה"כ עבד 59 חודשים, כאשר בסעיף 4.1 להסכם העבודה

נקבע כי תקופת ההסכם היא 63 חודשים לאחר כניסתו לישראל.

על בסיס כך עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסך 26,050 ₪ והודעה מוקדמת בסך 5,300

.₪ לחילופין, טען התובע כי במקרה בו לא יצליח להוכיח שהוא זכאי למלוא פיצויי הפיטורים,

הוא זכאי לכל הפחות לפיצוי בגובה 6% מהשכר, וזאת לאור הסדר פנסיה חובה.

הנתבעת טענה מנגד כי התובע החל את עבודתו אצלה במושב שרשרת בתאריך 20.1.2015

.30.1.2019 תוקף אשרת העבודה של התובע בישראל פג בתאריך

וסיים אותה בתאריך

,3.2.2019 והתובע אף אישר זאת בחקירתו. לקראת מועד פקיעת האשרה ולאחר שהתובע

קיבל את שכר חודש ,1/19 הודיעה הנתבעת לתובע, כי אשרת העבודה שלו עומדת לפקוע וכי

היא לא תוכל עוד להעסיקו מעבר למועד הפקיעה. לאחר דברים אלה נעלם התובע ולא שב

עוד אל הנתבעת. התובע אף אישר בחקירתו הנגדית כי עבד לאחר מכן בבית קמה, היינו

במקום השונה ממקום עבודתו בנתבעת. התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה

מוקדמת מאחר והוא לא פוטר, אלא כאמור נטש את עבודתו לקראת מועד פקיעת אשרת

העבודה שלו ולא שב לארצו אלא המשיך לעבוד אצל מעסיק אחר.

אף לשיטת הנתבעת הסתיימה לתובע אשרת העבודה ביום ,4.2.19 והוא היה צריך לחזור

לתאילנד. מר עמר נשאל על כך, וכך העיד:

הוא היה אמור לסיים לעבוד אצלך בחודש ינואר 2019 לשיטתך?

סמוך לפקיעת הויזה. יש כאלה שבוחרים עד היום האחרון ויש כאלה אחרי.

בסוף ינואר 2019 היה מגיע לו פיצויי פיטורים, נכון?

אם הוא היה מסיים את הויזה שלו וחוזר או עושה תהליך של חזרה לארץ שלו, מה

שאנחנו עושים, אנחנו מזמינים כנוהל אדם שדובר את השפה ומנהלים מו"מ לגבי

מה צריך לשלם, מגיעים להסכמות, אנחנו הגענו למעט הוא להסכמות.

מתי תכננת לעשות איתו את ההתחשבנות של פיצויי הפיטורים?

במהלך חודש פברואר. תלוי אם המגשר פנוי."

לא ניתן להתעלם ממוצג נ1/ שהוא עדכון נטישה שהגישה הנתבעת (או מי מטעמה) לרשות 3

האוכלוסין אודות עדכון נטישה של התובע את עבודתו בנתבעת ביום ,25.3.19 לאחר 63 חודשי

עבודה.

על פי מסמך עדכון הנטישה, שהוא הצהרה בפני רשות שלטונית, התובע סיים עבודתו בתום

תקופה האשרה (בתום 63 חודשים,) מדובר בסיום עבודה שהוא פיטורים לכל דבר ועניין,

המזכה בפיצויי פיטורים.

ברם, התובע לא הוכיח את טענתו לפיה הנתבעת פיטרה אותו ולכן אינו זכאי לדמי הודעה

מוקדמת.

שכרו הממוצע של התובע ב12- החודשים האחרונים לעבודתו עמד על 4,341 ,₪ ולפיכך הוא

48 * 4,341 = ₪ 17,364 -ל זכאי

התביעה לתשלום הפרשות לפנסיה

התובע טען כי הנתבעת לא הפרישה לו תשלומים לפנסיה וכי אלה הרשומים בתלושי השכר

שהוגשו הם פיקטיביים.

הנתבעת טענה כי ניכתה משכרו של התובע כספים לקרן הפנסיה ולא הפרישה על חשבונו

כספים לקרן הפנסיה הואיל והתובע סירב להפריש את חלקו לקרן, זאת משום שהוא רצה

לקבל את הכסף במזומן ביד. הנתבעת לא יכולה היתה לפתוח לתובע חשבון בקרן פנסיה,

הואיל וחברות הביטוח מסרבות לקבל הצהרות ביטוח מעובדים זרים. בנסיבות הנ"ל, שילמה

הנתבעת לתובע את חלק המעסיק בשיעור של 6% משכרו הקובע החל מהחודש הראשון

לעבודת התובע ומדי חודש בחודשו במסגרת תלושי השכר. ההפרשה היא בגין מקסימום

שעות רגילות אפשרית גם אם בפועל התובע עבד פחות.

משקיבלנו את תלושי השכר ולאחר חישוב ההפרשות ששולמו לתובע על פי התיעוד בתלושי

השכר לעומת אלה שהתובע זכאי להם בהתאם לצו ההרחבה, אנו מקבלים את עמדת הנתבעת

לפיה שילמה לתובע במסגרת תלושי השכר את מלוא התשלום לקרן הפנסיה, על כן – התביעה

ברכיב זה נדחית.

התביעה לתשלום פדיון חופשה

התובע טען בתביעתו כי במהלך כל תקופת העסקתו לא קיבל חופשה בתשלום, ועל כן הוא

זכאי לפדיון 36 ימי חופשה בסך 8,280 .₪

הנתבעת טענה מנגד כי התביעה התיישנה ככל שהיא נוגעת לשנת .2015 במסגרת תלושי השכר

הינה ניהלה מונה חופשה אשר בו צויינה היתרה מהחודש הקודם, הצבירה במהלך החודש

השוטף, ימי ניצול החופשה בחודש השוטף והיתרה לחודש הבא. התלוש האחרון שהוציאה

הנתבעת לפני שהתובע נטש את העבודה היה תלוש חודש 1/2019 ועל פי מונה החופשה, היתרה

לחודש הבא עומדת על 0.05 יום, דהיינו אין יתרה לחודש הבא. לפיכך, לא זכאי התובע לפדיון

חופשה שנתית. רישום ימי החופשה בתלושים תואם לדוחות הנוכחות, התובע קיבל מדי חודש

בחודשו את תלושי השכר, כך שהוא מודע היטב לסוגייה זו.

עיון בתלושי השכר מעלה כי אכן לתובע שולם פדיון חופשה עבור יום חופשה אחד בכל חודש.

יחד עם זאת, מדוחות הנוכחות לא עולה כי התובע ניצל בפועל יום חופשה מידי חודש בחודשו.

רישום זה מלמד על כך שלמעשה תשלום תמורת החופשה שבתלושי השכר אינו שולם עבור

ימי חופשה שנוצלו בפועל.

בנסיבות אלה, בהן שולם לתובע פדיון חופשה שנתית בתוך תקופת העבודה, מבלי להעניקה

בעין, הנתבעת חבה בתשלום כפול של פדיון החופשה לתובע (ראו – ע"ע (ארצי) 1144/04

אברהם מרחיב – מוקד אמון סביון )1981( בע"מ, מיום .))21.12.06

לפיכך, התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה עבור 36 ימי חופשה עבור שלוש שנים. ברם, התובע

עבד בהיקף משרה בשיעור ,82% ולפיכך זכאי לסך של 6,729 .₪

התביעה לתשלום מענק שנתי

התובע טען כי לא שולם לו מענק שנתי במהלך תקופת ההעסקה, אולם מתלושי השכר עולה

כי לתובע שולם במהלך תקופת העסקתו סך כולל של 9,557 ₪ בגין מענק שנתי, המשקף את

מחצית השכר לכל תקופת העבודה, על אף שהתובע לא היה עובד חודשי אלא שעתי, כך שהיה

זכאי ל4- ₪ ליום עבודה לאחר תקופת ניסיון של 6 חודשים. התשלום ששילמה הנתבעת

כאמור, יש בו כדי לסלק התביעה למענק שנתי.

נציג הנתבעת כלל לא נחקר בעניין זה, לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה לתשלום דמי כלכלה

התובע טען כי לא שולמו לו דמי כלכלה בסך של 100 ₪ לחודש, ובסך הכל 5,900 ₪ עבור דמי

כלכלה.

בשונה מטענות התובע בדבר זכאות של דמי כלכלה בסך 100 ₪ לחודש, הרי שבהתאם לצו

ההרחבה בענף החקלאות, דמי הכלכלה לעובד בשכר יומי עומדים על 4 ₪ לכל יום עבודה.

כעולה מתלושי השכר עולה כי מתחילת העסקתו קיבל התובע דמי כלכלה כאמור, בתחילה

תחת רכיב אש"ל ומחודש 11/15 ואילך תחת רכיב כלכלה ומחודש 1/17 עלה הסכום ל5- ₪

ליום עבודה. התובע אישר בחקירתו כי אף קיבל בנוסף כלכלה בעין

לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה לתשלום דמי הבראה

התובע טען כי לא שולמו לו דמי הבראה במהלך תקופת ההעסקה, וכי הוא זכאי לתשלום בסך

13,230 ₪ בגין 35 ימים בתעריף 378 ₪ ליום.

על פי תלושי השכר, במהלך תקופת ההעסקה התובע קיבל דמי הבראה בסך 9,724 ₪ על פי

צו ההרחבה בענף החקלאות ונוכח היקף משרתו של התובע ,)82%( התובע היה זכאי לדמי

הבראה בסך 7,439 .₪ לפיכך, התובע אינו זכאי ליתרת הבראה, והתביעה ברכיב זה נדחית.

תוספת ותק

התובע טוען כי הוא זכאי לתוספת ותק בסך של 2,040 .₪

מעיון בתלושי השכר עולה ששולמה לתובע תוספת ותק החל מחודש 12/16 ואילך, בסך של

150 ₪ לחודש. צו ההרחבה קובע תשלום של 17.5 ₪ לחודש בשנה השניה, 35 ₪ לחודש בשנה

השלישית, ו52.5- ₪ לחודש בשנה הרביעית.

מהמקובץ עולה כי בפועל הנתבעת שילמה לתובע בגין תוספת ותק תשלום העולה על זכאותו,

קרי התובע קיבל בפועל 3,900 ₪ בגין תוספת ותק.

על כן, התביעה בגין תוספת ותק – נדחית.

טענת הקיזוז

הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע בגין מענק שנתי תשלום ביתר בסך של 5,257.48 ,₪ ואף

שילמה ביתר לתובע עבור תוספת ותק סך של 2,570 ,₪ ומבקשת לקזז סכומים אלה מכל

סכום שייפסק, ככל שייפסק, לטובת התובע.

יש לדחות טענת הקיזוז הנ"ל, שכן נקבע לא אחת כי תשלום או טובת הנאה שניתנה לעובד

במהלך תקופת העבודה, אין המעסיק רשאי "להתחשבן" עם העובד בתום תקופת יחסי עובד

מעסיק (ראו: ע"ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ נ' אקורד הנדסה בע"מ, לא פורסם, מיום

התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, הסכומים הבאים:

סוף דבר

סך של 17,364 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

סך של 6,729 ₪ בגין פדיון חופשה.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד ביצוע

התשלום בפועל.

נוכח סכום התביעה 197,000( ,)₪ ולאור התוצאה אליה הגענו, כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב אייר תשפ"ב, 23( מאי ,)2022 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.